אתה עומד מולי
מסרבת להביט בעיניך
שנינו שבורים מהמעמד.
מי מפסיד במערכה הזו?
אולי שנינו.
עוד מעט נעלה מחזה חדש
משו אובססיבי קשור לעבר
כמו צלקת באמצע הפנים
שתפריע לשנינו להביט קדימה
שתפריע לשנינו להתחיל
תוביל אותנו על קו אוטובוס מיוחד
לסמטת השתיקה.
כשנגיע יותר ויותר להישבר,להיגמר.העבר נאמר.
אולי נהיה שם שבוע עד שהכל ימות.
אז אחד מאיתנו אולי יעזור את האומץ יגרור השני
לסמטת המילים להגיד שהכל כבר נגמר,
רק כדי שהכאב שבעיניים ייחשב
אבל כל אחד יורה במי שהוא אוהב.
שנינו נעלמנו ברחוב הרועש הזה.
כמו שתי מצבות נפרדות קשורות זו בזו בשורשים,
אנחנו מביטים זה לזה בעיניים.
אבל כל אחד יורה במי שהוא אוהב.
כל אחד הורג את מי שהוא אוהב.
אולי הקברן ימצא אותנו בסמטת המקלט
יוביל אותנו לסמטת המתים.
שם נתעורר מחדש.נתחיל את חיינו לבד.
נעלם בין מאה מטריות שחורות שפונות למגדלים ארוכים.
להיות חלק מאותם אנשים עצובים מחייכים מתחת לשקרים יפים
מביטים בחלון מתוך חליפות שחורות של בדידות.
נעלם איתם.רק כדי שזה שאנחנו עוד מאוהבים ייחשב.
(ע"פ המוטיב- שירו של רון תמם)
תגובות