עין שמיים כבתה. עת הערב ירד.
ששש- קולות הרוח מיבבות באוזניי המבקש לשמוע. ששש- קולות רשרוש העלים מרעידים את המבקש לשמוע. ששש- קולות צעדים מתקרבים. לא ישמעם המבקש. לא ישמע צעדיה על האדמה הלחה לא ישמע פצפוץ עלים נשברים.לא ישמע פעימותיה חובטות בגופה. לא ישמע נשימתה,
כי אם ירגיש.
כתער הננעץ ברגליו עם כל צעד אשר תעשה. כך יחוש המבקש. את העלה הנשבר ואף את האבן.
פוגע שורט בו ומר. את נשימותיה יחוש כשטן המבקש לקחת את נשמתו ממנו, כשוחה במי קרח, חודר.
את הלמות ליבה חובטות בו, כמשקולות הוא ירגיש, המבקש.
עת תביט בו עומד. אז ידום הכאב, לא ישמע לא ירגיש המבקש, כי תיקח כאביו מעליו אלתו.
עת תשלח בו אותה האילם. אז ישמע. לא יסב פניו אליה. רק יביט בצלה מעליו. קרבה אליו.
אז תגבר אנקת הרוח. אז תגבר סערת השמים, והירח נולד. היא תדליק כוכבים בכוחה עד תיגע בו.
אז ימשיכו כל עשויי (ברואי) בראשית במלאכתם השלווה.
ונגעה.
