אצבעותיך מרפרפות נוגות על מקשי הפסנתר,

עוצם עיניך דומם. אי שם מול החלון הירח זורח,

שולח לך ברכת שלום. מלאך ששואל רכות-

מי החוזרת על שירייך, אי שם מרחוק,אתה יודע?

אינך עונה,והיא-

אוספת לך דמעות, לפזרן על לוח לבך, דמעות של אושר

רסיסים דקים שטים מעיניי לכוכבים- לתת לך שביל.

שערך דולק  עם אור הנרות המרחפים בחדר

ריסיך מתבהרים בקצוות , עפעפיך סגורים, שקוע בחלום-

מי היא זו, אשר אתה חולם עליה, לוחש בשאלה המלאך באוזנך

ואתה המנגן, מספר לו עליה. אי שם מרחוק,

רוח שורקת ועוטפת פניך בלטיפה ענוגה

אוספת אותך לגן העדן שיצרת עבורה. ואתה יודע?

מלאך שכיסה כל המרחק הזה בשמיכת אהבה

קידש את השניים אשר מצאו זה את זו

כשהרגיש את רוך ידה הכרוכה סביבו, רוקדת לו,

לבדה בקצה העולם, והוא השר לה, מנגן את מנגינת חייה

מישהו מוכרח לראות. איך היא שרה לו מתמכרת לנשימתו-

מושכת אותו אליה, בנגיעות, בלטיפות, בצרחות

והמלאך הוביל עיניהם אל השמש בחוץ-

שני אנשים מביטים בשמש, אתם תדעו הוא לחש-

מי זה, אתם תמצאו את מי שעומד כל הזמן הזה מצדה השני של השמש

ורוקד לאחר, וצוחק ובוכה לו

אתם תדעו, כשהרוח תנשוב

כשהקול יענה, כשהמנגינה תתחזק

וחרט הוא את שמם, ושם שמותיהם כחותם על לוח לב העולם.

והיה טוב.

במפת העולם התאחדו דרכיהם,

ושיריו שיריה, ומנגינותיו-ליבה.

עיניה- מבטו. ונשמתם- נשמה אחת, נשמת היקום-

שני שחפים- וצילם הוא של שחף אחד

המביטים זה בזה מעבר לשמש, ומלאך הלוחש באוזנם-

זו העת, זה הזמן.