חוטי גורל דקים שמחברים בינינו.
מישהו חי את החיים שלנו פעם, אני יודעת
שהכל כתוב כבר
ואנחנו רק דמויות השחקנים ביצירת המופת.
מה עשינו שזכינו להתקבל למחזה בתפקידים שלנו דווקא
אבל אנחנו כאן.
מושלמים עבור המחבר.
חשים את הדמות שנכפתה עלינו
לומדים את הטקסט בעל פה בלי לדעת בעצם מה אנחנו שחים.
חוטי הגורל שלנו, מובילים אותנו לעתיד שלא נודע לנו,
אבל כתוב כבר מזמן.
אסופים כמו עלים יבשים בפינה, אנחנו נלחמים ברוחות.
אולי זה הפחד שמחבר אותנו לאותו הענף.
אני יודעת שאתה שונא את הפחד,
ובז לנוחות.
אני טווה לנו מעשיה לא ברורה, אודות אהבה פשוטה.
אתה משחק בסיפור הפרטי שלי
ואומר שהכל בסדר, מושלם בתפקידך
אבל שוב חוזר לעצמך. מתאושש במהירות
מאגדות.
הזמן מבגר אותנו. הכאבים שחווינו.
הזמן מבגר אותנו, ומכאיב אותנו. כמו אותו סופר שגוחן מעל המחזה שלו
עם השנים שעבר הוא רק למד לשלוט בנו, להכיר אותנו.
משפר את הכל בסצנות עירום ורצח.
אתה שם, בין הדמויות,
קשורים יחד בחוט הגורל שמחזיק המחבר האלמוני
ביצירת המופת העולמית.
אולי נמות.
זה כתוב.
הלילות השקטים החתום זה בזרועות האחר
הבגידות הקטנות שלי
מבטי הקור שלך
אנחנו שייכים זה לזה בחוטי גורל לא נראים.
אולי לא נועדנו בעצם, אבל זה לא מונע מהסיפור להתקדם
כשאנחנו עדיין יחד.
אתה בז לשקרים שלי ולסימני השאלה שאני מציבה
אולי תפנה לאהבה חדשה ואולי גם אני
אבל הגורל שלנו כתוב בציפורניים דקות
ולא מוחשיות. אנחנו ביחד כנגד כל המושכות שאוחזות בנו
קורעות אותנו לכיוונים שונים.
אתה שונא אבל אוהב, משקר על ימין והשמאל
נוצרת בשבילי במחזה הזה. ואני בשבילך.
אתה סולד מתחושת ההשלמה שלי, אני יודעת
איך אתה פותח את החלון ונותן להכל לברוח.
מצליחה להציץ בסיפור העצוב שלנו, בתוך יצירת המופת המפורסמת.
בין משפטי האור שזרקו לנו ובין הנפילות העמוקות.
חוטי גורל שאתה מסרב לקבל וגם לעזוב
רודפים אותך בסיוטים, מביטה בך בלילות
הכל כבר כתוב. אני יודעת. זו רק הרוח, וידיים לא מוחשיות של מחזאי אלמוני.
