ואז אנחנו גרנו בבית קומות גדול ליד הים. והוא: "לא יכול לעשות שיהיה לך טוב".

שוכב במיטה בחדר חשוך, שומע את אבא צועק על אמא.

ומהחלון מעל המיטה בחדר חשוך -רואה ירח מטושטש ושומע גשם חזק שמרעיד את הזכוכית, כמו לשמוע עכשיו את הדמעות של אמא. אני מתחיל להתכווץ בתוך השמיכה, מכוסה עד הראש. ואז דלת נטרקת, והיא קמה והולכת.

מחזיק חזק בכרית,ועוצר את הדמעות אף מתחיל לפחד עוד יותר כשהרוח גוברת ומכה בתריסים, ואז גם אבא מתחיל לבכות ולצרוח לקיר כמו אמא שהוא פשוט ´לא יכול לעשות שיהיה לה טוב´.

 ואז אני זוכר שיש לה עיניים אפורות צוחקות והם עומדים ומחזיקים ידיים. ואני מסתכל על ילדים אחרים שבונים ארמון וחושב לבנות בובה גדולה לשישי שעומד גדול גדול לידי ומחזיק לי יד כמו אמא ואבא. ומשהו אצלם ששנינו לא יכולים להבין כאילו שגם להם נגמרו המילים. ואני ושישי מסתכלים אחד בשני ושותקים כי גם לנו אין הרבה מה לומר. אבל בערב הוא מביא לה חמניות סגולות ואדומות בצבעים שהיא הכי אוהבת ´כמו ילדה קטנה´. ואז אנחנו יוצאים לאכול על חוף הים ולאמא יש שורט קצר. ובים, היא שותקת ועומדת על אבן הגדולה כמו ציפור שרוצה לעוף וללכת ואבא מסתכל בה שעה ארוכה וכמעט מתחיל לבכות.ואני ושישי יודעים שהיום כשנחזור הביתה הוא יצייר אותה שם והיא תצחקק באושר כזה שאני ושישי עוד לא מבינים.ואני בן חמש והוא בן עשרים.

ובלילה היא שוב מתחילה לבכות. ואבא קם למרפסת ושוב מתחיל לצעוק שהוא ´לא יודע למה הוא פשוט לא יכול לעשות שיהיה לה טוב´.

בהשפעת שירו של רון תמם:"לא יכול לעשות שיהיה לך טוב".