בין שני ביניינים, זוג קירות לבנים
באותם ערבים, חושך,ואור פנסים
כאן, באמצע העיר
מכה בשבשבת הרוח
נסה וקרא שתעיר
מובייל זכוכית, מובייל חרוזים. של נרות,
על הרצפה, גרגירי החול עפים, ניירות
בקצה המבוך הכיסא נאנח
לקול שירתה של ילדה
המחכה לקומקום שירתח
ישחקו הספלים,לקול השריקה
שם בחוץ, המשב המוכר
משחק בידיה, נוגע בעורף
יירטב הכיסא, למחסן יועבר
כבדות של עונג שוב הכול מכסה
הנה הוא מתדפק, זה החורף.
