אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
"אם אדם אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים, יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר.
הוא אורמ לעצמו: הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום... אבל אם הכבשה תאכל את הפרח, הוא ירגיש כאילו,בבת אחת, כל הכוכבים כבו! ומה, זה לא חשוב?"
[ליצירה]
חרוזים נחמדים, שיר זורם עד הסוף ולאחריו-
וכמו שאמר אחד ממדריכי כתיבה יוצרת- תכתבו רק כשעומד לכם.. והצדק איתו. מכירה את ההרגשה, ובכ"ז גם כשאין מוזה נראה שיצא לא רע בכלל.
ערב טוב.
[ליצירה]
"נשמתו בנשמתה סרוגה"
תיאור מהמם של בוקר.
במחשבה ראשונה חשבתי כי כל השיר סובב דווקא סביב שורה זו.השמש האוצרת בתוכה אפילו אהבה זו..
לא מצליחה לנסח.
חייבת לצטט שוב:
"מלאכי שחר עמלו".. מתנגן בראש , נוגע..
"מלאכי שחר עמלו".
עבור מי? עבורנו..? או אולי.. דווקא בשבילם..
תודה למלאכי השחר.
תודה לך.
תגובות