אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
מי שלא ידע בכי אמיתי לעולם אל יוכל לצחוק את הצחוק האמיתי, המאושר, המשחורר.
גם בכאב יש אושר, תלוי איך להביט בו.
הכל מאושר, אושר בא מבפנים, והוא בא גם בדמות הזו שחוזרת על עצמה, כי הנשמה היא תמיד אותה נשמה, וכל יום הוא חדש, אם תתני לו- האושר יכנס ויזרום באצבעותייך.
לבכי כמו לאושר כמו לצחוק- אין סיבה. הוא פשוט בא, ואם הוא אמיתי- הוא גם יודע ללכת.
.)
תודה על היצירה.
[ליצירה]
הלוואי ובאמת.
הלוואי ובאמת ישראל שלנו הייתה מתגשמת כחלום של אותו הילד.
ולא כך זה תמיד בחיים?
לא ככה הכל מצוייר?
והקירות האם הם לא אלא קו פשוט אחד בלבד?
וכאבו של ילד.. של מאות הילדים שמתו על קדושת הארץ.
והם, האם גם בשדות הקרב, א"י לא הייתה עבורם אלא חלום של ילד?
הלוואי ובאמת.
תודה רבה לך. נוגע.
תגובות