אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
אממ. אני חייבת להגיב שוב,פשוט לא הגעתי לסוף דעתי.
וכשאני שבה וחושבת על היצירה מיוחד מכל אלה שהשורות האחרונות הייתי רוצה להניק לכל כך הרבה משוררים. תודה לך. תודה.
[ליצירה]
"נשמתו בנשמתה סרוגה"
תיאור מהמם של בוקר.
במחשבה ראשונה חשבתי כי כל השיר סובב דווקא סביב שורה זו.השמש האוצרת בתוכה אפילו אהבה זו..
לא מצליחה לנסח.
חייבת לצטט שוב:
"מלאכי שחר עמלו".. מתנגן בראש , נוגע..
"מלאכי שחר עמלו".
עבור מי? עבורנו..? או אולי.. דווקא בשבילם..
תודה למלאכי השחר.
תודה לך.
[ליצירה]
הדרך היחידה לברוח מהצל בלי למות מריצה מאומצת, היא להיכנס לתוך צילו של עץ גדול, להתרכז במרכז. להיות אמיתית, זה מספיק כדי באמת, להיות שם, כמו שתיארת, אבל באמת, בלי לומר, מילה, ולפעמים..
[ליצירה]
הסיבה היחידה לסכיזופרניה היא שעוצרים את הנשמה מלדבר. וזה קורה אצל כולם, כל מי שלא נותן ללב לשיר את שירי הנשמה..
רק לשבת בשקט, להקשיב לנשימות, וכבר לא תצטרך לחשוב, וגם לא לדבר.
החצי השני שם, הוא הכל בעצם.
[ליצירה]
הלוואי ובאמת.
הלוואי ובאמת ישראל שלנו הייתה מתגשמת כחלום של אותו הילד.
ולא כך זה תמיד בחיים?
לא ככה הכל מצוייר?
והקירות האם הם לא אלא קו פשוט אחד בלבד?
וכאבו של ילד.. של מאות הילדים שמתו על קדושת הארץ.
והם, האם גם בשדות הקרב, א"י לא הייתה עבורם אלא חלום של ילד?
הלוואי ובאמת.
תודה רבה לך. נוגע.
תגובות