(בקלילות)
ומי מחכה למילים בימינו:
הנפש כתובה פה מידי פעמים
ומי עוד שומע את מה שזמין- הוא
מה שמזמין הנהונים מרובים.
ושירים הם יגיעו לנפש עד הנה
יגע בן ההלך חפור וחזור
ואם לשלח מילין לדרכן (הן)
יגיעו וודאי עד לקן של ציפור
והבית רחוק הוא וקר ויודע,
היתה כאן בדידות, לעולם לא תבוא
לידי פתרון שבבכי פוצע
את כל שנמצא בו, עיניים טובות.
רק חלון לחנות בו עיניים צמאות
משירה, מאוויר, מאחים רחוקים
קריאה ושוב פעם מילים מתאבכות
בי, נותנות לחוות עוד קצת טעם חיים.
תגובות