בשקט הזה כשאינך מסוגל לדבר
פה אני פונה אליך בתקוה שתבין
אבל אינך מקשיב גם כשאינך צועק
אינך מביט גם כשעינייך עליי
אני פונה אחורה וידך הלבנה מלטפת אותי בחשאי
אבל דמותך לא שם רק לטיפה של הרוח
שפתייך הסגולות מלטפות בלהט ששמור רק לך
אך אין זה דבר מלבד דימיון
וכשידך חודרת את כל שכבות בגדיי לליבי
יודעת אני שאינך איתי
בשקט הזה בין כל אבני הזיכרון
אני פונה להביט בכתובית שחתמה אותך לתמיד
צעיר צעיר תהא לעולמים
ואותי, אותי השארת בחיים!!
