לעצום עיניים, קצת מדבר,

יותר עננים, מתוכם מביטה מטה,

איש שם עומד, אולי אף אחד,

מסתחרר הכל. לא אומר הרבה.

אנשים משתנים, איפה זה משאיר אותך?

גם את לא נשארת שם לגלות.

חפשי חזק יותר, את זה שקורא לך

כל זמן שאת מתחילה לבכות בלי סיבה,

הוא רואה אותך, לרקוד לבד, את כבר יודעת.

בואי, נסי לתת ידיך ולהישאר,

הוא מחזיק אותך פה.

הגעת לקצה, נסי להישאר באותה נקודה.

תני לזה לשטוף אותך,

תסלחי לו. תני לו לאהוב אותך,

את לא צוחקת לבד.

לעצום עיניים, חוף לבן,

יותר ים, מתוכו הצדפים נפתחים

פנינה לבנה, אולי שחורה.

אם תחזור, תחליטי לבד.

זו את שנותנת הכל וזורקת, מה נשאר לך?

גם את משליכה את עצמך.

קחי ממנו, כל אשר נתן לך,

חול מלטף, את יודעת את שפת העולם,

מה עוד נשאר לך לחפש, לכי אליו, לכי בעקבות הרגלים,

איש כבר לא יצעד בשבילך.

בואי, עצרי בפינת הרחוב, הוא יעמוד שם,

יודעת הוא רואה אותך, ואיש אינו מכיר.

למדת איך לעצור את ההרים, ואיך לחרוץ עולמות,

מחפשת, נסי למצוא, את זה שמעורר בך את הגעגוע

ואוכל בכל פה.

כתבי לו את סיפור חייו, כמה ספרים כאלה כבר כתבת.

איפה זה משאיר את שלך,

הרפתקה לכל עיניים מביטות, אבל מי מביט בך

מי שם בלילות קורא את שיריך בלי לגלות,

מי ישמע,

זה שתמיד שם.

כותב עליך.

לעצום עיניים, ברק בשמים,

יותר רעם, מתוכו צעדיו נשמעים,

איש קרב, אולי אף אחד,

מסתחרר הכל, אולי זה הוא.

אולי זה הכל בעצם.