[ליצירה]
כבוגונויליה אשר משפיעה מיטב צבעיה, כך היה
היה בו אדום המסמל את החיוניות
סגול בו היופי הפנימי
צהוב המסמל את האור
וגם הלבן המסמל את לובן החיים
את תחילתם
ואת סופם
יהי זכרו ברוך
יפה כתבת
[ליצירה]
גם לי היה אחד
גם לי היה אחד יחיד ומיוחד לא היה לו סולם אך לב עד השמיים כן גם לי היה אחד
ורק מי שחווה יכול להבין את הצורך לזכור ולנצור ואת עשית זאת ברגישות מופלאה שהזכירה גם לי
תודה
[ליצירה]
יפה מאוד! (חוץ מהקטע הלא צנוע. סליחה על הריבוע)
דווקא לא חשבתי שזה ברוסיה, אולי לא הייתי מספיק מרוכז, אבל בכל זאת עוד כמה רמזים מטעים היו עוזרים לי להתבלבל כראוי...
יש פה רעיון יפה, לפעמים לבחור אין אומץ, הוא צריך עזרה...
[ליצירה]
פחחחח!!!!! מקסים !
כל הזמן חשבתי כי מדובר ברוסיה הסובייטית. הבלוק הארוך והמפחיד, העבודה, הקור
רק שבתון הפורים הכניס בי את הפקפוק שמא מדובר בארץ אחרת...
בנוי היטב!!
[ליצירה]
תאי זכרון
לאביב וסתיו. שיר נוגה המתאים לעשירי בטבת.
אך רציתי להבין האם בשורות אלה:
"תרבות גלותית, מושבות זיכרון.
בערי השדה במדינת ישראל," התכוונת להווי במושבה זכרון ושכמותה ? כי גם בעירי-גבעתיים יש בית עצבת הנקרא בית ווהלין ע"ש קהילת ווהלין על עירותיה. כך שאם משמרים זכרון, אין זה אומר שחיים ביום יום בתרבות גלותית. לאה.
[ליצירה]
שירים מלאי תוגה. יש הרואים עננים בשמיים ומתכווצים בדכאונ כמו:
זה נושר,זה אכול
מתוך החור שבלב
אל רצפת החיים
הרטובה.
זה נופל
יורד מגדולתו.
כמו רימון עבש
שהחמיץ את תקופת תשרי
ואיבד את כתר מלכותו."
לאה.
[ליצירה]
לאביב,שיר יפה ,מלא תוגה המכניס את הקורא לעצבות נוראה.
אך לללא הערה/הארה אי אפשר. יש קטע בבית הראשון
אולי השני שאליו אתיחס כאן.אתה כתבת:
"ריח חלות ומיני רקחים
עולים בין חלונות.
מתערבים באוויר
מקבילים את המלכה
בין חשיכה לאורות
בשמחות ותמורות"
נכון יותר לכתוב:
ריחות חלות ומיני מרקחות
עולים מבעד לחלונות.
לאה.