תמונות על קירות ביתי תלויות תמונות, דמויות נשים מהן אלי מביטות. על פניהן אני יום יום עוברת, מדי פעם אותן מְיָּשֶרֶת, את האבק מהן מנגבת ובדמויות מתבוננת. הן לי כחברות, שבמחשבות אנו חולקות. למרות, שרובן הן יצירות, אשר במכחולי צַיָּרים צוירו ומאז ליצירות מופת היו. יש, פניהן חיוורים ובגדיהן כהים. אחרות, פניהן סומק - העלו וראשיהן, כסות שֹער כהה – עטו. אחת, ארוסת האמן הייתה, שזמן קצר לפני מותו צייר אותה. לא כל עין שאותה רואה , מבחינה בנשיותה. שנייה, מלכת איטליה הייתה, בתכשיטיה עדוּיָה. אמן, מגדולי הציירים, מאז ועד עתה – צייר אותה. שלישית, לא זכור לי שמה ומעמדה – האִם נסיכה, מלכה או אהובה? או שמא, רק דוגמנית הייתה, שלפי רצון האמן – עוצבה, ניצבה וצוירה. רביעית אחרונה ועלי במיוחד אהובה, לא במכחול וצבע אמן – נִמְשֶׁחָה. תמונת אימי זכרה לברכה, ביד צלם חובב – בן משפחה – צולמה. בחדר השינה שלי – נמצאת. פניה – לא כַּחַל ושָׂרָק – צובעו. אלא – "בשחור לבן" – צולמו. מדי ערב, כאשר אני למיטה נכנסת, בחיוכה המקסים – דמותה – נוכחת. לי, לילה טוב –אומרת ואותי שלווה – עוטפת.