אֶפִי גוּד וויִס "מִישְקָה, מיִרִי וְאֶתִי "תעשו הכרה," זהו איתן המציל שלנו מהתחנה." מציגה אֶפִי (בעברית עילגת של עולה חדשה) את איתן בפני משפחתה, (אשר רק חזרו מהרחצה בים לסככת המתרחצים,) בלי לדעת אם זו אמת או לא. "אִמָא, אֶפִי, היה כֵף במים חבל שלא באת אִתָנוּ, אנחנו רעבים נורא." אֶפִי מקרבת אליה את סל הפֵרֹות, מוציאה מגבת גדולה ופורשת אותה במרכז המעגל. מניחה עליה ענבים שאשכולותיהם נשטפו ונגזרו מראש למנות קטנות, שזיפים אדוּמים רחוּצים, סנדוויצ'ים קטנים מרוחים במיונז עם פרוסות ביצה קשה ועגבניָּה. מהסל השני מוציאה מפיות נייר לבנות, כוסות דוּרוּלֶקְס ותרמוּס עם לימונדה קרה. "איתן אתה מוזמן להצטרף אלינוּ," אומרת אֶפִי. "לא, תודה אני צריך לחזור לתחנת המצילים." "אז, אתה באמת מציל ואני חשבתי שאמא "המציאה" את זה, שלא נחשוב שהיא "התחילה" אִתְּךָָ." אמרה מירי – הבת הגדולה.