26.03.2004 שואה (עקזעקוציע/ אברהם סוצקעווער) מאידיש לאה מרחב חופר אני קבר לעצמי, כַּמְצוּוֶה בַּפְּקוּדָה! בְּעוֹדי עוסק בַּמְלָאכָה, תַּר אֲנִי אֲחַר זיק של נחמה. חופר וְפּוגֵעַ בְּתוֹלָעַת קטנה, לְמַרְאֶה זו הֲמְפַּרְפֶרֶת שם למטה – לִבִּי נִמְּלָא חמלה. בְּעוֹד מעדרי מוּעַסָק בַּשְחִיטָה – אני מתמלא תמיהה, היצוּר הַשָחוּט – מתאושש ונהיה לשניים-שלשה. שוּב, למרות ההרג, נהיים שלשה-ארבעה יצורים, בעזרתי, נבראו, כל אלה – החיים. לנפשי המדוכאת - מחשבה של תקווה מתגנבת. אם תולעת כה קטנה , לשחיטה לא נכנעה – האהיה אני נחות ממנה, ולהשמדה אכנע?