אני יודע ששיר זה בא מכאב...אולם אם אתעלם מהכאב ורק התייחסות ליצירה..הרי כתבת משהו נפלא..ממש צמרמורת של עונג כייצד את מתארת את הכמיהה של האהוב וה"מיני" אכזבה בתחרות לרחל..
מעט מילים..מקסימום סיפור ותובנה !!!
(אין לי לב של אבן...טוב... אולי קצת..ואני יודע שזה כנראה הגיע מכאב השיר.)
[ליצירה]
אני יודע ששיר זה בא מכאב...אולם אם אתעלם מהכאב ורק התייחסות ליצירה..הרי כתבת משהו נפלא..ממש צמרמורת של עונג כייצד את מתארת את הכמיהה של האהוב וה"מיני" אכזבה בתחרות לרחל..
מעט מילים..מקסימום סיפור ותובנה !!!
(אין לי לב של אבן...טוב... אולי קצת..ואני יודע שזה כנראה הגיע מכאב השיר.)
[ליצירה]
לאביב וסתיו, אהבתי במיוחד בית זה:
יש לי פינה להשראה
בין חום היום
לזכרון האתמול,
בין צוק העת
ליד האוחזת בעט.
יש לי פינה:
פינה בלב
פינה במציאות
פינה בדף הכתיבה
פינה חביבה.
כל הזכויות על היצירה יש לי פינה שייכות למחבר/ת היצירה .
[ליצירה]
הלב רוצה יותר
"הלב רוצה הרבה יותר,"
אך הראש אומר: המתן,
אל תמהר,
"כי החיפזון מן השטן"
אמר החכם."
לא כל תחושה היא תבונה.
בנה אט,אט,
מהמסד עד לגג.
כך גם אהבה
תיבנה.
ולעד תהיה.
[ליצירה]
אלון
אביב, אהבתי את שירך. במיוחד, מצא חן בעיני שם השיר-אלון המתאים גם לעץ וגם לאדם. אך בבית הראשון יש קטע מאולץ שלא מצא חן בעני והוא:
"גבורה שלא תסולא הון
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון"
אין חובה לאלץ את החריזה,אך אם משתמשים בביטוי יש להשתמש בו כראוי.הביטוי הראוי הוא "גבורה שלא תסולא בפז." לוּ בידי הייתה הבחירה אני הייתי כותבת:
מכמני חלומות - לב צפונות
מחכה לחילופי עונות.
הנה מעבר לאופק
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון
צופה דומם אל ההר
ומצפה אך
לימי המחר.
או שאם אינך מוותר על השורה, ועל החריזה,
קימת גם אפשרות אחרת והיא:
מכמני חלומות - לב צפונות
הנה מעבר לאופק
גבורה שלא תשווה לכל הון
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון
צופה דומם אל ההר
ומצפה אך
לימי המחר.
אך השיר הוא שלך והבחירה בידך
[ליצירה]
לאביב,שיר יפה ,מלא תוגה המכניס את הקורא לעצבות נוראה.
אך לללא הערה/הארה אי אפשר. יש קטע בבית הראשון
אולי השני שאליו אתיחס כאן.אתה כתבת:
"ריח חלות ומיני רקחים
עולים בין חלונות.
מתערבים באוויר
מקבילים את המלכה
בין חשיכה לאורות
בשמחות ותמורות"
נכון יותר לכתוב:
ריחות חלות ומיני מרקחות
עולים מבעד לחלונות.
לאה.
תגובות