[ליצירה]
אנחנו כל כך רגילים להזדהות עם רבקה ויעקב, שזווית ההסתכלות של אמון של אב בבנו, בלי הרקע שלנו, היא מעניינת. יפה. אהבתי את המעבר מההתחלה הצינית ל"אני מבטיח לצפות".
סחה היפי.
[ליצירה]
מאוד מצאה חן בעיני הבחירה בנקודת הראות של יצחק ולשון הציווי בגוף ראשון- לפי דעתי היא בונה את השיר באופן מרתק עם בניית המתח , כמו גם העובדה שאתה חף מה"מחויבות" השגרתית לנקודת ההשקפה של חז"ל, ומציג את הלבטים האנושיים אשר לעתים נגזלים מאבותינו בניסיון לחלק את המציאות ההיסטורית לטובים ורעים... נהניתי.
[ליצירה]
הסוף מעולה!
אהבתי מאד את המשחק פעלים-אברים (שאין לי שם ספרותי מעמיק לתת לו). גם השילוב של "מנגינה" בשיר, כרקע לתחושות עהולות דיבר אלי.
בקיצור - אהבתי, ואם הייתי נתון באותה סיטואציה אזי הייתי גם מזדהה.
רק טוב,
היפ.
[ליצירה]
קיבלתי את הרושם שיש כאן תחושה חזקה מאד שעוברת על המשורר אבל הוא לא מסוגל להכיל אותה.
הוא מחפש מישהו לחלוק איתו את הרגש הזה.
"דקירות של חסד" נובעות מכך שמקבלן לא מרגיש ראוי להן, הוא חש אי נוחות עם קבלת כל הטוב. אז הוא מחפש באותה אחת, שהיא ראויה לדעתו, את הסיבה לירידת היורה.
השיר מלוּוה באנחת רווחה של המשורר, יחד עם האדמה, יחד עם החקלאים שחיכו במתח כל העת האחרונה, עד לפורקן שהגיע מן השמים, וניחם את האדמה ואת כולם.
הגשם הזה, שבא במפתיע, מצליח לרכך כל אחד, להעלות זכרונות מודחקים (שאולי הם הסיבה לדקירות החסד), מזכיר את הגעגועים הראשונים, התפילות שנענות כעת.
בסוף המשורר קורא לה: "התבואי?"
הקריאה הזו היא נקודת שבירה בה הוא כבר לא יכול לשמור את התחושה לעצמו והוא מחפש את שקרובה אל ליבו כדי לחלוק איתה את מה שהוא חש.
לסיכום, שיר מדהים, שיכול לדבר אל כל אחד ברגע מסוים. נותר לי רק לסיים בקריאה אליך...
התבוא?
[ליצירה]
נפלא
כל רגע שהקדשתי לקריאת שיר זה (יותר מפעם אחת) היה שווה.
שיר מקסים המעביר את הקורא אל מציאות של אוהבים, בה הרגעים הם כנצח והנצח - רגעים.
נהניתי,
היפ.
[ליצירה]
צמחי מרפא
לא ציינת כי יש צמחים שגדלים בסביבת העארס ומושפעים ממנו, לפעמים עד כדי כך שהם מאמצים חלק מהמאפיינים שלו.
צריך למצוא דרך, על אף שיטות ההדברה שציינת לעיל, לטיפול מונע מן השורש של תופעה זו. ע"מ שנוכל לבודדה לשמורות קטנות ומוגנות (כלומר, הצופים יהיו מוגנים).
מקווה שיש בוטניקאים שעמלים על כך...