[ליצירה]
אנחנו כל כך רגילים להזדהות עם רבקה ויעקב, שזווית ההסתכלות של אמון של אב בבנו, בלי הרקע שלנו, היא מעניינת. יפה. אהבתי את המעבר מההתחלה הצינית ל"אני מבטיח לצפות".
סחה היפי.
[ליצירה]
מאוד מצאה חן בעיני הבחירה בנקודת הראות של יצחק ולשון הציווי בגוף ראשון- לפי דעתי היא בונה את השיר באופן מרתק עם בניית המתח , כמו גם העובדה שאתה חף מה"מחויבות" השגרתית לנקודת ההשקפה של חז"ל, ומציג את הלבטים האנושיים אשר לעתים נגזלים מאבותינו בניסיון לחלק את המציאות ההיסטורית לטובים ורעים... נהניתי.
[ליצירה]
מה טוב חלקך!
השיר מעלה בי זכרון תחושה נפלאה שלא חשתי.
אם את כותבת מתוך מקום אמיתי של אושר כזה - אשרייך!
אולי אם הייתי חווה אושר כזה, גם בי הוא היה מפיח את רוח היצירה. בנתיים, עצב ותסכול הם מנת חלקן של רוב יצירותיי...
[ליצירה]
תשובה
א. על לא דבר.
ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול.
יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק.
את תראי כמה זה יעשה לה טוב...
[ליצירה]
שיר יפה, כתוב טוב.
שתי הערות:
א. "גיברת" - בלי ה-י' (גברת).
ב. "זה מסוכן לך שמה" - נשמע רע, ונראה לי שגם לא נכון. שווה לשפץ.
התחברתי לדימויים,
היפ.
[ליצירה]
אשריך!
ליקו,
אפתח בהתנצלות על כך שבגלל הבנתי הדלה בספרות אני לא אכתוב תגובה ארוכה ומפורטת בעלת משמעות. בכל מקרה את דעתי על הסיפור אתה מכיר כבר, אז רק אומר לבאי האתר שאהבתי אותו.
בכל זאת הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב לבקשה שלך ולתוצאותיה. כוונתי לבקשה לתגובות "ענייניות" ובעלות משמעות לכותב. אני גם מפרסם פה באתר מספר יצירות, והלוואי שהיתי זוכה לתגובות בעלות תוכן משמעותי לעיתים תכופות יותר (אם בכלל). למעשה, זו הייתה הסיבה ש"עברתי" לכאן מאתר "במה" (למי שמכיר), כי שם זה היה בלתי נסבל, וקיוויתי שהמצב פה ישתפר.
אז יכול להיות שאני לא כותב טוב ולכן אנשים לא טורחים להגיב. אבל לפי מה שאני רואה, אצלך זה
דוקא דרבן אנשים.
ועל כך אשריך.