המעבר מכאב לאושר מתי היתה אישה גבוה אשר השנים חרטו את קוויהן בפניה. סנטרה הבולט ותווי פניה הקשוחים היו ניגוד מוחלט לאופייה הטוב והעדין. מהתמונות המשפחתיות התלויות על קירות סלון הבית ניבטה דמותה היפה, הצעירה, החייכנית והתמירה. בת יחידה אשר פונקה על ידי אביה האוהב עד אשר נפטר ממחלה בעודה נערה כמעט ילדה. עצב רב מילא את ליבה הצעיר מותו של אביה האהוב. ימים רבים ביכתה את חסרונו. תלמידת בית ספר מוכשרת ומצטיינת אשר נאלצה לצאת לעבוד ולפרנס את אימה ואת עצמה. היא לא רצתה לוותר על לימודיה כך למדה ביום ואחר הצהרים עבדה. מתי זו שהכרתי קירות ביתה היו מכוסים גובלנים צבעונים שהיא רקמה ביד אומן. בשלנית מעולה של מאכלים בלקניים ערביים לחך. אישה טובה, אשר וויתרה על מימושה העצמי למען משפחתה. היותה כבדת שמיעה נוסף לגורמים המשפעים על מצב רוחה העגום בדרך כלל. דיכאונה גבר לאחר מלחמת יום כיפור, בה נפצע קשה אבי בנה אשר נשאר נכה. לא סלחה לעצמה על אשר לא מנעה ממנו לצאת לאותה מלחמה ארורה. הוא אשר לא נקרא למלחמה ולמרות זאת יצא אל שדות האש. ככל שדיכאונה העמיק חיפשו בני משפחתה האוהבת וידידים כיצד לחלצה מתוכו ולהסב לה אושר. יום אחד עלה וצץ רעיון על ידי ליאת ידידת המשפחה לעשות לה מסיבת הפתעה ליום הולדתה השבעים. הציעה זאת ל מוריס בעלה. הוא קיבל זאת בשמחה ונשבע לשמור את הדבר בסוד. משקיבלה ליאת את הסכמת הבעל החלה לגלגל את הרעיון הלאה. הציעה זאת לבנים ולכלות וקבלה את ברכתם. אז בחשאיות מוחלטת יצאו ההכנות לדרך. כמקום האירוע נבחרה מסעדה בולגרית ביפו. מקום המתאים לאופי החוגגים ויהיה נגיש לבן הנכה. לאחר שנקבעו המקום, תאריך המסיבה והתפריט, הכינו המארגנים את רשימת המוזמנים ומספרי הטלפון שלהם. משימה זו הייתה קשה במיוחד כוון שפרטים אלה רובם נמצאו רק אצל מתי. הבנים בתחבולות שונות בעזרת מוריס אבי המשפחה עמדו בקשיים וחילצו בערמה את מספרי הטלפון. שבוע לפני המועד הזמינו ליאת ובן זוגה את מתי ומוריס לציין יחדיו את יום הולדתה, בשבת הבאה במסעדה ביפו. בני הזוג המוזמנים שרגילים היו לציין מועדים שונים בחברת המזמינים נענו להזמנה ברצון. אז תואם בין המארגנים כי כל האורחים יגיעו לאירוע בשעה שתיים עשרה בצהריים ואילו ליאת ובן זוגה, מתי ובעלה יגיעו כמחצית השעה אחרי כן. ביום השבת המיוחל באו למסעדה הבולגרית ביפו, שני זוגות השכנים לציין יחדיו את יום הולדתה של מתי. עוד לפני כניסתה פנימה הבחינה כלת יום ההולדת כי אבי בנה הנכה נמצא במקום, עם אשתו וילדיו וכן גם דוד בנה הצעיר, כלתה וילדיהם. נרגשת עד דמעות נכנסה לאולם ההומה בני משפחה וחברים קרובים. מופתעת ומאושרת עברה בין הקרואים לחצה ידים ונשקה בחמימות המפורסמת שלה. משהסבה עם כולם לשולחן הורמו כוסות היין לברכת לחיים והסעודה החלה. בין מנה למה הקריאו הנכדים ברכות. לבסוף הודו מתי ובעלה מוריס כשהם קורנים מאושר לכל האורחים ובמיוחד לנכדים. הם שלא היו נואמים גדולים בעברית, עשו זאת בדרכם ותיבלו את דבריהם בבולגרית. משתמה המסיבה נפרדו מתי ואורחיה בחיבוקים ונשיקות. בדרך הביתה אמרה מתי שעיניה זולגות דמעות, כי מעולם לא הרגישה שמחה ואושר כפי שהרגישה ביום זה.