25/11/08
אבא היה לי
לזכרו של אבא (נפטר 26/10/08 כח תשרי תשס"ט)
אבא היה יחיד ומיוחד,
נמוך קומה, אך גם ענק.
בעל זיכרון מופלג.
הוא זכר אירועים,
שהתרחשו-
לפני כמאה שנים.
היה סקרן וידען,
מילה אשר לא הבין פישרה,
פנה למילון לחפש מובנה.
אם גם שם לא מצא ,
שאל את זה, האמור להיות בעל המידע.
גאוותו על גדתו עלתה,
אם הידען היה בן המשפחה.
הוא טפח אז על החזה,
ואמר:שלי הוא,שלי,
הידען הזה!
כמבקר ספרותי, היה מחמיר וקפדן.
את כתב היד קרא ושנה,
עד אשר נאנח,אמר,ובאצבעו הורה:
כך לא כותבים,
זו שגיאת תחביר.
את מגזימה בחריזה
ומשעבדת לה את הכתיבה.
אבא , לא היה שרירן או בעל גוף,
ודאי לא גברתן או "אבדאי" נורא".
אך במשפחתו שלט ביד רמה.
הכריזמה בה ניחן
היתה מקור כוחו.
לרוב לעצותיו שמעו-
ואת בקשותיו מלאו.
אולם זה אשר את פיו הימרה
ולעצתו לא שמע, נענש על ידו במהרה.
אם על ידי "פרצוף חמוץ", אותו הראה.
או באמרה: " חכמת הזקן בזויה".
או-אז התכנס בתוך עצמו,
כחילזון בשבלולו.
העמיק ונתכרבל בדיכאונו,
כילד בשמיכתו.
אשר לא רצה לראות ולשמוע,
את הסובבים אותו.
יש ונפגעו מהתנהגותו,
בעיקר כאשר אמר כל אשר בדעתו.
לאחר מכן הוא הצטער,
על עוגמת הנפש שגרם ליקירו.
אז הוא בא אלי ושפך את "מר ליבו",
משניסיתי להרגיעו באומרי:
"בפעם הבאה, לפני שתדבר-
ספור עד חמש."
תשובתו המתחכמת של אבא היתה:
"בגילי אותי את רוצה לשנות ולחנך?"
כאותו ילד אשר יודע שעשה מעשה רע,
המעמיד פני נזוף ואחר כך מספר בדיחה.
אז הכל נסלח ובאה המחילה.
עיניו של אבא הלכו וכהו,
וביכולת הקריאה נפגעו.
אבא אז ביטל את מינויו -
על "הארץ" שהיה גאוותו.
אולם, אבא, לא מיהר לוותר
על הנעשה בארץ ובעולם.
באתי אליו מצוידת בעיתון "הארץ",
יש שביקש כי אקריא לו מאמר מסוים,
או, מדי פעם, רצה שאקרא "תרבות וספרות"
ואספר לו רק את תמצית הטוּר.
אך, על טורו של "בני ציפר" לא ויתר,
כי תמיד מצא בו הרבה דעת וחן.
אבא התעניין בכל אשר עשו
ילדיו,נכדיו וניניו.
כשרוח טובה שרתה עליו
חקר ושאל את אורחו,
ולא הניח לו-
עד אשר הבין פשר עיסוקו. עיסוקו.
היו ימים בהם אבא נעזר בהליכון,
אלה היו ימים בהם היה ער לסביבתו.
כאשר שכנו לשעבר דרש לשלומו,
כעוף החול אבא התנער ולחץ ידו.
אולם שירת חייו של אבא ,
הלכה ודהתה.
לבסוף-
כְּבּוּגֶנְווילְיָה קְמֵלָה הָיְתה.
תגובות