20/09/05

 

עץ גדום

באמצע שום מקום

עומד עץ גדוּם.

נוף ענפיו נגזם,

גזעו בשרשרת נכבל,

בידי אדם.

עמד העץ, תהה ובכה

על מה נענשתי ככה?

האיִם תנובת פריי

לא ניתנה בעִיִתה?

ואולי עלוותי

לא ֶהֵצלה דיה?

 אז ענתה הציפור במרום:

עץ יקר!

לא בּךָ הָאשם,

אלא בָּאֳדם.

שרצה לבנות ארון קבורה

וגזר עליך כּליה.