לאבא עם קבלתך את אות יקיר העיר גבעתיים. "אשרי האיש שזִקְנָתוֹ אינה מבישת את נעוריו." הקדמה לפי מסורת עמנו "אין אומרים שבחו של אדם בפניו שמא יגבה לבבו." לאחרונה שונתה האמרה, היום אומרים "מעט משִבְחוֹ של אדם בפניו." בטקס קבלת האות נאמרו וצוינו מספר נקודות של מהלך חייךָ עליהן ניתן לך אות יקיר העיר גבעתיים. לכן, אני מרשה לעצמי להמשיך להעלות כאן ציוניי דרך בחייך. חייו של אדם נחלקים לשלש תקופות ובכל אחת מהן יש גם מעגלים. תקופת חיים ראשונה ילדות ונעורים. השניה בגרות והשלישית זיקנה. ככל שאדם מאריך שנים, עובר וחווה את כל שלבי החיים, צובר ניסיון חיים וחוויות לרֹב. זכית אבא, בימיך חלו שינויים רבים בעולם ובעם. מלחמות עולם ראשונה ושניה על השלכותיהן. ברית המועצות קמה בילדותך, קרסה והתפצלה בזקנתך. התנועה הציונית הלכה ונתגבשה, הרעיון הציוני קרם עור וגידים ומדינת ישראל קמה והייתה לעובדה קיימת. הדרך להגשמת מאוויי הציונות הייתה מלאת חתחתים. לא בלי שעברה על עמנו שואה נוראה בה הושמד שליש מעמנו, יהדות אירופה על תרבותה נכחדה. התנועה הציונית, שבנתה את הבית הלאומי הייתה בסכסוך בן מאה שנים עם העם הערבי החי בארץ. אבא, על תקופת חייך הראשונה לא ארבה במילים, כי הידוע לי אודות ילדותך הוא מסיפורים – על קטעים מפרקי חייך ששמעתי מפיך ומאחרים. כבר מילדותך שלטת היטב בשפה העברית, כבן למורה לעברית. את חיבתך הרבה לספר רכשת בבית אביך בו הייתה ספריה עברית וציונית גדולה. רוח הציונות שררה בבית בזכות אביך שהיה ציוני גדול, הקים בביתכם בית ועד לחובבי-ציון. רוח זו דבקה בך. לא פלא שהצטרפת לתנועת "השומר הצעיר" בראשות ובהדרכת חברך הטוב דוסיה קורן ז"ל. ראיתָ בזאת דרך להגשמת חלומו של אביך – שנבצר ממנו להגשימו. אתה, שנחלצת לעזור לכלכלת משפחתך, יצאת לעבוד בכפר – כמורה כפרי, שילבת פרנסה ביעוד מקצועי ולמדת נגרות – מקצוע שחשבת יהיה שימושי בארץ. כבן עשֹרים היית בעלותך ארצה, התיישבת בפתח-תקוה עם גרעין "השומר הצעיר," שייסד את קיבוץ –ההכשרה "הבונה," שחבריָו היו ממקימי קיבוץ "שריד." מכאן ממשיך ובא פרק חייך השני –בגרות. לימים, עזבת את הקיבוץ, עברת לתל אביב ועבדת בבניין. (עד היום עומדים על תילם בתים שהשתתפת בבניּתם.) פגשת באמא והקמתם בית ומשפחה בישראל. ביתכם הצנוע היה בית פתוח לחברים ונזקקים. הצטרפת "לליגה הסוציאליסטית," לאחר מכן "לפועלי - ציון שמאל," היית מתלמידיו של יצחקי שעמד בראש פלג "מפועלי ציון שמאל" אשר שלל את הגולה והיה קנאי לשפה העברית. קבוצת חברים מאותה תנועה פוליטית ואתה ביניהם (בראשות נחום ניר) הקמתם את שכונת "מעונות פועלים", בגבול רמת גן גבעתיים. שכונה ייחודית בשל אופיָּה החברתי – פוליטי בעלת צביון סוציאליסטי דמתה לקיבוץ עירוני. היו בה מוסדות תרבות, עזרא הדדית וכן חברת ילדים מגובשת. בתקופת חיינו במעונות פועלים, חייך סבבו במעגלים שונים. מעגל אחד הוא מעגל העבודה. היּתה תקופה בה עבדת בחלוקת לחם ועיתונים, עבודת לילה קשה וביום – כדי להשלים הכנסה הלכת (לאחר מנוחה קצרה)לעבוד בפלאלום (שהּיתה בה גם נגריה,) באותה עת. לאחר מכן –בייחוד לאחר תאונת האופנוע חזרת לנגרות, ליתר דיוק לפוליטורה. לא אשכח את מראה עמידתך על גג ביתנו במעונות ומורח בפוליטורה את הַלָיּסְטִים הארוכים חוזר ומושח עד שהגעת לגוון והברק הרצויים. כן, תמיד אזכור את לוחות הקיר בקולנוע גל אור (שעמד ניצב ברמת יצחק) המשוחים בפוליטורה מעשֵי ידך. מעגל נוסף היה מעגל החיים התרבותיים. כחובב קריאה, היית מנוי על הוצאות הספרים: "ספרית פועלים," "ועם עובד," נציגיהם היו באים אלינו פעם בחודש, תמיד ביום שישי ,מציגים בפניך את הספרים החדשים שיצאו לאור וממליצים על הספר הראוי ביותר. למרות היותך "יצחקיסט," לא זלזלת בשפת האידיש, הרבית לקרוא ספרות בשפה זו וכן את עיתון "הנייוועלט." עיתונם של "פועלי ציון שמאל." אני זוכרת אותך קורא ומקריא לאמא סיפורים וכתבות מתוך הירחון האידי "דיי גאלדענע קייט עליו היית מנוי. הייתם שוחרי הבמה העברית ובבית היה אלבום השחקנים. לא הסתפקת בלראות תאטרון, אלא, השתתפת "בחוג הדרמטי של מעונות," כשחקן מן המניין. מעגל נוסף היה מעגל החיים הציבוריים ופוליטיים. בתקופת חיינו במעונות היית חבר הועד של מעונות א' (בית ראשון ושני) וככזה השתתפת בועדת השכונות שהקימו את הרשות המוניציפלית – מועצת גבעתיים. כך זכית להיות בין מקימי גבעתיים כיישות מוניציפלית עצמאית. בעת זו היית פעיל "בפועלי ציון שמאל" עד וכולל היות מפלגה זו בין מקימות "מפלגת הפועלים המאוחדת" היא "מפ"ם". מאז קמה "מפ"ם" היית חבר פעיל בה עד פילוגה. עם הפילוג "במפ"ם ופרישת "אחדות העבודה," חדלת להיות פעיל פוליטי, כי הפיצול הכאיב לך מאד. בשנות החמישים, שנות גלי העליּה הגדולה נכנסת לעבוד בסוכנות היהודית, במחלקת הקליטה. בתחילה כמנהל "מחנה ישראל" ומחנות עולים נוספים. לאחר מכן עבדת ביּשוביי פרוזדור ירושלים ומשם כמנהל מחוז הדרום של המחלקה. בתפקיד זה זכית להקים עיר ואם בישראל –"דימונה." הבאתם את העולים היישר אל אדמות הנגב, ואת היית אחראי לקליטתם. אין הדבר קל בעינינו. משסיימת את תפקידך במחוז הדרום ושובך משליחותך באיטליה, הופקד בידך – פרויקט מרכז הקליטה לעולים אקדמאים באשדוד. ליווית את המרכז מבנייתו – הקמתו, דרך ניהולו עד נסיעתך בשליחות "קרן היסוד" לונצואלה. בהיותך כמעט בן שישים פרשת מעבודתך בסוכנות לפנסיה מוקדמת. פרישתך זו הייתה למעשה גם פרישה מהחיים הציבוריים הרשמיים. אולם עם פרישתך התחלת לעבוד בשניי ארגוני עולים, אחד של יוצאי רוסיה והשני של יוצאי לטביה. עשית חיל בעיסוקך זה וגם עם סיום תקופה זו נקראת, המשכת ונקראת מידיי פעם לסייע בידם בפעילויות שונות ובעצה טובה. אבא, אתה מוגדר כאיש ספר, אך מעטים יודעים שהנך גם מושך בעט. הדבר בלט בתקופת עבודתך בסוכנות, כאשר כתבת פליטונים רבים בעת שהותך בבתי הבראה. אהבתך לספר ובקיאותך בסִפרות אידיש עמדה לך בגיל הפרישה בעבודתך בהוצאת פרץ –הוצאת ספרים באידיש. כה בקיא אתה בסִפרות זו, עד אשר נשלחת מטעמם ליריד הספרים במוסקבה. זאת למרות שצעירים ממך "קפצו" על ההזדמנות. עם שובך משם סיפרת על מצב היהודים כפי שהשתקף ביריד ונִבֵּאתָ - שבקרוב הם יעלו ארצה. למרות שאין נביא בעירו – נבואה זו התגשמה. אבא, לא כתבתי על פרק הזקנה, כי איני יודעת להגדירו. כמו כן, כמעט ולא הזכרתי את חיי המשפחה, כי מעגל זה מצריך כתיבת ביוגרפיה שלמה ואני לא התיימרתי לכותבה. (זו צריכה להכתב על ידי הנשוא עצמו ואולי בשיתוף גורם נוסף.) אני בחרתי רק בהעלאת והארת ציוניי דרך בחייך, הרי שאני מסיימת בזאת. אם בפתיח כתבתי "אשרי האיש שזקנתו אינה מביישת את נעורייו," הרי שלסיום אומר: אשרי המשפחה שראשה – אביה וסבה הוא אדם עשיר מעש והגות כמוך. מי ייתן ובריאותך תעמוד לך עוד ימים רבים, ותהייה "כעץ שתול על פלגי מים, שעלהו לא יבול."