ווינר-ניושטדט אני ובעלי איננו נמנים עם היוצאים כל שנה לטיול בחו"ל, אך אני משתדלת שנעשה זאת לפחות פעם בעשר שנים, עת סוגרת אני עשור שנים נוסף בחיי. כך היה כאשר מלאו לי חמישים. נסענו לטיול שורשים והתמקדנו במקומות בהם חי, שהה וחווה, בעלי את חוויות ילדותו טרם עלייתו ארצה. אחד המקומות שבהם התמקדנו היה העיר ווינר-נוישטדט שבאוסטריה, הנמצאת מזרחית לווינה. נסענו לשם ברכבת מווינה וירדנו בתחנת הרכבת השניה של העיר. בעלי מייד החל לחפש את מקום "מחנה העבודה" ה"לאגער" בו שהה בתקופת "השואה". משאיתר את אזור המחנה, (על ידי סימני הכר אשר נחרתו בזיכרונו, ברז כיבוי ומגדל המים העירוני שנשארו מאותם ימים,) ניסינו לשאול אנשים, היכן היה המחנה? כדי לוודא ולאמת את איתור המקום. איש לא ענה לשאלותינו. הצעירים אכן לא ידעו, כוון שלא לימדו אותם על אותה תקופה. המבוגרים טענו, כי היו בצבא ונשלחו למלחמה מחוץ לגבולות אוסטריה. מהמחנה עצמו לא נשאר זכר. המקום "גולח" כולו ושימש כמגרש חניה. תוך כדי סיורנו בעיר הגענו לפרק עירוני רחב ידים אשר ציידו האחד נמצא בקרבת מקום הימצאו של הגטו היהודי בעבר. רבה הייתה תדהמתנו כאשר ראינו כי גדר הפרק עשויה ממצבות יהודיות בנות מאות שנים וכתובות כולן בעברית. עמדנו כך דקות ארוכות ואולי אף שעות, נרגשים עד דמעות. עברנו וקראנו הלוך ושוב מהמצבות את תולדות הקהילה היהודית במקום. רציתי לצלם את המקום, אך להפתעתי גיליתי שנגמרו הפילם (FILMS] במצלמתי. נבצר ממני לצלם, כי לא הייתה אפילו חנות אחת פתוחה המוכרת מוצר זה. רכשתי מספר גלויות מזכרת, אך לאכזבתי נוכחתי כי באף גלויה אין צילום של גדר הפרק. נשבעתי אז, כי יום יבוא ואחזור למקום. לצלם ולתעד מצבות אלו, כיד זיכרון, לקהילת יהודים זו. אני מקווה כי אוכל לקיים את נדרי זה.