15/09/05

מכתם פרידה מדליה רביקוביץ

שהלכה מאיתנו מבלי שוב.

דליה, שלום.

אני כותבת לך הפעם,

מה שלא עשיתי,אי פעם.

את עכשיו נמענת מתה,

עיניך כוסו עפר

ולא תוכלי לקרוא מזה – דבר.

לא נפגשנו,

עת התהלכת בין החיים,

בשֹדרת ענקֵי המשוררים.

את, ניבטת אלי ממרקע הטלוזיה,

כשבתוכנית "פוליטיקה" הואלת להופיע.

צעיפך האדום מושלך "זרוק" על כתפך

ואת ביושרה אמיתית אמרת את דברך.

היית משוררת "גדולה,"

יש אומרים: כלאה גולדברג הייתה.

פגשתי בך ,בין דפי ספר שיריך,

"כל השירים עד כה".

שם את עיני שבה,

"אבל היה לה בן", שיר הצדעה,

למשוררת, אם שכולה.

למה מיהרת,

כך פתאום מעולמנו להסתלק?

ואל נשמות היוצרים,

שם למעלה להצטרף?

האם "כמו רחל"

רצית להימלט? (שם 190-191)

וכי פסו המילים באוצרֵךְ?

או שמא,נשבר

ולא יכול  עוד

לכתוב –עטך?