הזמנה פתחנו השער, פתחנוהו רחב , יעבור בו קהל רב. ראשון: אבי משפחתנו, האב, הסב והרב-סב. אחריו יבואו האחים והאחות, האחינים והאחיניות, הבנים והכלות, הגיסים והגיסות, הדודנים והדודניות, החברים והחברות, שאר המכובדים, האורחים והאורחות. בא והתכנס הקהל הרב, לחגוג ולציין איתנו, את 40 שנות נשואינו ולהרים כוסית, נרים כוסית לחיים, לכבוד כל הקרואים. חיבוק גדול אנו מחבקים, באהבה רבה את הנכדים. עם תום הברכות והאיחולים, נתפנה לסקירת ראשי הפרקים, של קורות חיינו המשותפים, בהיותם בני ארבעים שנים. באנו מבתים שונים לחלוטין, אחד, בית אביו של מוטי-דתי-חרדי, השני, בית הורי-חילוני סוציאליסטי, ושניהם בגישתם קפדנים למהדרין. אך הורי שני הצדדים שהיו חכמים, הצליחו בלי וויתורים להיות מחותנים, כשאחד את השני מכבדים. אך הקדמתי את המאוחר, נשוב להזכיר דברים מן העבר. מוטי ואני היינו ידידים, מכרים, זמן רב לפני שהיינו לחברים. מוטי, החוזר בשאלה, בחיפשיו אחר תשובה, הגיע למפם ביפו, והצטרף לצעירי החטיבה. לימים, עבר לרמת גן, באופן טבעי את מקומו מצא, בבית מפם, בחטיבה הצעירה, שם גם אני הייתי חברה . מרבית האורחים , את מוטי כך מכירים: ישר כסרגל ותמים. אך לא כך היה, כשהגיע להחלטה, להעלותני בחכה, ויהי מה. הוא נהג אז בערמה, באומרו כי לטיול הח"צ לא יוכל לצאת, ביודעו שאני לטיול יוצאת. בערב חג הפסח (אפריל 58) שלח לביתי זר פרחים, בלווית כרטיס ברכה, בכיתוב תמים: "ללאה חג שמח וטיול נעים." אך מוטי לטיול יצא, ובו בטיול אותי מצא. הוא בא אלי בהצעה: להיות לו לחברה. מאז אנו חברים, ארבעים שנים. נוהג הוא שלשדכן משלמים, אם משידוך יוצאים נשואין. אנו את דמי השידוך משלמים, ב"דמי חבר" ובהיותנו פעילים. זמן מה אחרי שנהינו חברים, מוטי לי הציע נשואין. הוא נפגש עם הוריי, וביקש, רשות מהם, אותי לשאת. אבא את מוטי תיחקר כראוי, אף דרש ממנו, להראות תעודת זהוי. משתמו המשאים והמתנים בין הצדדים, שכלל גם נסיונו של יוסי "החרד" שבאחים, במכתב מנומק, בכתב "סופרים", להחזיר בתשובה את ההורים, כן גם את מוטי ואותי בעקיפין. החלו לחתונה ההכנות , ונשלחו ההזמנות . ביום החתונה, נשלחה לקחתנו, מונית מן התחנה. מה רבה היתה ההפתעה, שעל גגה-לתינוק עגלה. המונית הוחלפה ונסענו למסיבה. ההפתעה הבאה היתה, כי בבית מישהו נשכחה הכיפה, מוטי כחץ מקשת את רגליו נשא ומגבעת לראשו קנה. אך ההפתעה, ב"הא הידיעה " "הפסקת החשמל" הלשימצה ידועה, שהיתה בעיצומה של המסיבה. הגעתי למסקנה: שחתונה לא כל כך מוצלחת, מהווה ערובה, לחיים משותפים בהם רב האושר והנחת. גם אם מדי פעם רבים, זה עושה את החיים מענינים. בזכות כל אותם פכים קטנים וכל הסובבים, אשר אותנו אוהבים. אנו היום חוגגים, יחד עם כל האורחים, מלאות לנשואינו ארבעים שנים.