25/08/05

"פלסטין," שדה ההריגה.

כאן,זה,שדה ההריגה,

של קהילת דובנא,

"פלסטין," הוא נקרא.

דומעת , צופה,

על שדה האימה.

המלבלב, כאילו-

הנורא מכל לא קרה

ורצח קהילה,

כאן לא היה.

אז מי לעזאזל

אני תוהה

נתן שם מלא תקווה

לשדה ההריגה?

ציפור קשישה,

 לי לחשה,

כי עוד לפני השואה

אחוּ זה, "פלסטין"

 היה קן אהבה.

אליו זוגות אוהבים,

היו יוצאים.

מיְּצירות פושקין  

ושירי ערגה לציון –                     

קוראים.

עיני המצועפות –

דומעות.

שפתיי קינה אומרות:

איכה עד לפני שישים שנה

היּתה קהילת דובנא

תוססת, חיה,

היום,איננה עוד.