בית חילוני מי שגדל בבית חילוני כשלי, בו תרבות יהודית וחילונית בצוותא גרו. לעולם לא ישכח! כיצד אביו אותו עם בוקר העיר, לשמע קול בוקע מהרדיו להאזין! "היום יום ראשון בשבת", (או יום אחר מששת ימי החול בשבת,) "שבו היו הלוויים אומרים בבית המקדש." מי שגדל בבית חילוני כשלי, בו יום כיפור, לא כיום צום ותפילה נשמר. לעולם לא ישכח! איך אמו האיצה בו, ללכת לבית הכנסת הגדול בעיר, ולתפילת "כל נדרי" להאזין. מי שגדל בבית חילוני כשלי, בו בחג הפסח לא הייתה הקפדה, על איסור חמץ ולפסח הכשרה. לעולם לא ישכח! בו ההגדה, לפי סדר המסובים הוקראה, (אם כי לא כולה.) בשילוב קטעי זמרה, גם הם מההגדה. עד שעת הארוחה. מייד אחריה, מציאת האפיקומן ומתן ההבטחה לתמורה שהתבקשה. לאחר הפוגה קלה, עברנו למשחק החברה – אינטלגנציה שמה. בו התחרינו, על ידע וכושר הפקה, של מקסימום מילים, מהמילה שנבחרה. מי שגדל בבית חילוני כשלי, בו בחג השבועות, לא כחג מתן תורה, בבית הכנסת צוין. לעולם לא ישכח! את מאכלי החלב, אשר לכבוד החג, אמו הכינה. את שולחן החג במפה לבנה כיסתה, ליד מקומו של כל אחד – ענף ירוק הניחה. מי שגדל בבית חילוני כשלי, לעולם לא ישכח! כי החג בהא הידיעה היה, יום העצמאות – יום קום המדינה. בו מרפסתנו: בדגלים, שרשרות ותמונות קושטה. להקשיב לברכות מנהיגי האומה, להאזין לחידון התנך, לצפות במצעד צה"ל, היה כמעט חובה. בו הלב רחב ונתמלאנו גאווה.