הסרטיפיקט אבא, שבתוקף תפקידו בעבודה הרבה לשוטט בארץ ובעולם, היה אספן חובב חפצי חן. בשובו ממסעותיו בחוץ לארץ נותן היה לנו את המתנות ומראה את חפצי החן אשר רכש והביא לקישוט הבית ולאוסף. אוסף זה אוכסן במגירות שבתחתית ארונות העץ המצופים פורניר וכונה בפינו בשם מקורי "אוצרות אופיר". אהבתי מאד לחטט במגירות, לשחק ולהתבונן ב"אוצרות אופיר." באחת הפעמים, תוך חיטוט במגירה מצאתי אוצר חריג. פיסת נייר מקופלת, מציאה זו עוררה את סקרנותי. פתחתי את פיסת הנייר, והוכיתי בתדהמה. זה היה - כתב הגירושין של אבא. אני, שחשבתי כי ידעתי הכל על עברם של הורי, במקרה גיליתי את סודו של אבא. ניגשתי אליו בהזדמנות הראשונה והמסמך בידי, שאלתי אותו: "אבא מה זה? איך לא סיפרת לי? אני חשבתי שידעתי הכל עליכם." אבא, שלא נראה מופתע, התיישב על המיטה ואמר: "בואי לאל'ה, שבי לידי והקשיבי היטב, כי הדבר שאספר לךעכשיו חשוב!" התיישבתי על ידו מתוחה, נסערת, סקרנית וכולי קשב,לשמוע את הסברו של אבא, לפשר מסמך זה. אבא החל ללטף את פניי באותות חיבה כדי להרגיעני ואמר: "זה לא מה שאת חושבת, אלה לא היו נשואים רגילים, אלה היו נשואים פיקטיבים, נשואי כאילו שמטרתם הייתה העלתה ארצה של הבחורה אשר לה "כאילו" נישאתי." "חוקי "הספר הלבן" בימי המנדט אפשרו לשלוח "סרטיפיקט" – רשיון עליה רק לבן או בת הזוג הרשומים כנשואים לשולח או לשולחת. כך שלחתי "סרטיפיקט" לבחורה זו והיא עלתה ארצה. לימים כל אחד מאתנו רצה להינשא לבחיר או בחירת לבו ולכן "התגרשנו." "אל תחשבי שהייתי היחיד שנהג כך, כמוני היו רבים. כך עקפנו את צווי "הספר הלבן" שהגבילו את העלייה ואפשרנו לרבים לעלות ארצה." כאשר סיים את דבריו - הוקל לי. המתח התפוגג וסערת הרגשות התחלפה בהערכה וכבוד לאבא ולמעשיו.