[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
----
מישי אחרת - אל תתנצלי
טוב שהגעת לחסות בצלי
הכנסת האורחים היא אצלינו בדם
(וההוכחה - היא כל מה שקדם)
וטוב שבין כל החורזים לתפארת
הגיעה אלינו בסוף גם - סופרת
שספרה כל שירשור כדת וכחוק
(ובינינו - מי כבר אחריה יבדוק...)
ובכן את טוענת לפ"ז שירשורים ?
אז אני כאן נפלתי בפ"ח...חברים...
ולא אאריך כאן יותר...רק מפחד
שבסוף עוד אפול מן הפ"ח אל הפחת...
[ליצירה]
יפה שחזרת לחרוז כאן ממזר
אך משום מה אתה כבר אינך מחזר
אחרי גיבורת השירשור מֵרַבתֵנוּ
(אשר במקרה - או שלא - היא בִּיתֵנוּ!)
אז האם יש כאן רמז ממזר ממזרון
שמצאת כבר את השידוך הנכון?
ואם כך - זה אולי גם הזמן לגלות
עם מי כבר נכנסת בברית הכלולות?
ואשר למרב - מחזרים לה לרוב,
אך אין מחרזים כלל - וזה כבר לא טוב!
במילים אחרות, לחיזור וירטואלי
היא לא תתנגד (כך ציפור לחשה לי)
אך אם בחיזור אמיתי כאן תחפוץ
תצטרך אל סופו של התור שוב לקפוץ!
[ליצירה]
---
אבל אורנה, בשביל להתחיל בשירשור
דרוש כאן באופן קבוע אישור
שניתן רק מקצין שירשורים פיקודי
(כלומר מממזר הפרחים, ידידי)
ולכן יש לכתוב בשישה עותקים
בקשה לשירשור - ואיתה - נימוקים:
מדוע בחרת לשרשר וכיצד-
זה העזת להתחיל בשירשור פה לבד?
ואת זאת הממזר יקבל ויחליט
אם כאן יש לשירשור הצדקה ותכלית.
ורק אם הממזר כאן ייתן ת'אישור
ניתן שוב יהיה להמשיך בשירשור,
אחרת כאן לא ייתקבלו חרוזים
בלתי חוקיים של חורזים נלוזים!
(ואל תעלבי לי כאן אורנה עכשיו
פן יצא שהכובע על ראש הגנב...
ולכן ברחל ביתך הקטנה
אומר שאת דווקא חורזת שנונה)
[ליצירה]
---
השתדלתי להפריד בין הכאב החד, כפי שמתבטא בשיר ("64 שנים אחרי") לבין החוויות האירוניות שעברנו בדרך, אז איך זה שכוכב אחד מעז להיות כל כך, כל כך מאקאברי ? למען השם, איך הוא מעז. אני לא הייתי מעז ואני בעצם לא לבד.
[ליצירה]
---
ובכן - לדעתי - ישנן עליות ומורדות ברמת המוסריות של העמים האלה, והשיר הזה אגב מנסה לרמוז בעיקר על המורדות. מאז שאלתרמן כתב בשבחי הלשון השוודית "הדלה" שאין בה ביטויים כמו "קצה גבול של יכולת" (בהקשר של קליטת פליטים יהודיים במלחמת העולם השנייה), זרמו כבר מים רבים בפיורדים הסקנדינביים, והלשונות הנורדיות התעשרו בביטויים אנטי ישראליים לרוב. אגב, המדריכים במוזיאון המחתרת הדנית, טורחים לרוב להתנצל ולהדגיש שמבצע הברחת היהודים לשבדיה במלחה"ע הII, נבע משנאת המן (הגרמנים) ולא חלילה מאהבת מרדכי. יש לי גם השערות מהיכן אתה שואב מידע סקנדינבי, אבל כדבריך-בהזדמנות אחרת...
[ליצירה]
---
סטניסלבוב - שמה הפולני (עד מלחמת העולם השניה)של העיר האוקראינית איוואנו פרנקובסק, שבמחוז גליציה המזרחית. (אז - דרום מזרח פולין, היום - מערב אוקראינה). ותודה על התגובה האוהדת!