[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
נשמה - השורה האחרונה לא הפוכה. המילה "רחוב" מתחרזת ל"פרנקובסק" מכיוון שהאותיות "סק" של פרנקובסק הם בשווא נח ולכן אינם מורגשים בהגייה. יהורם טהר-לב בספרו "מדריך לכתיבת שירים ומאקאמות" כותב: המשוררים של השירה העברית החדשה - אלתרמן, שלונסקי, לאה גולדברג, רחל ובני דורם.....גילו לנו...שהאוזן שומעת בצורה בולטת לאו דווקא את העיצור האחרון של המילה, אלא את התנועות והעיצורים שלפני האחרונים. ולכן מצאנו אצלם חרוזים כמו "לוכדת" ו-"חדר" (אלתרמן - פגישה לאין קץ) ו-"אבן" עם "יושבת" (נעמי שמר, ירושלים של זהב). ולכן גם "רחוב" ו"פרנקובסק" לחרוז כשר ייחשב.
[ליצירה]
---
עוף יקר- אני לא בדיוק בניש, אז מי זה הגריד שכתב על זה ספר שלם. הגריד היחיד שאני מכיר- הוא (אוי לבושה) שומר הקרקעות מהארי פוטר... ואגב, איזה ספר בדיוק הוא כתב ואיך זה מתקשר לשיר?
[ליצירה]
---
קצין שירשורים (מזן ממזרים)
איננו רועה בשדות של זרים
וכאן המקום אודותיו לסנגר:
שהנ"ל כקצין (או אולי רק חוגר)
את זמנו מבלה רק בתוך שדות האש
ובודק שירשורים - בין מוקש למוקש,
וליתר דיוק - אם זה עוד לא מובן
ממזר הפרחים הוא חייל נאמן!
ואשר למרב - בשליחות ההורים
היא אכן מבלה בשדות של זרים,
אך מכאן עד לרמז (מרושע לא מעט)
כאילו בכל מורשתה היא תבעט,
גדול המרחק כמו ניו יורק עד מוסקבה
וכמו איסלנד עד כף התקווה הטובה.
בקיצור אורנתי - עוד מרב לא יורדת
והיא עם כולנו תשוב למולדת!
[ליצירה]
----
תודה על השירשור. אמנם,
הוא לי נותן פירסום חינם
אך מאידך כאן טרמפ תפסתם
ואת שירי כמעט הרסתם
(אולי תתן כינוי, ממזר
לסוג טרמפיסטים שכזה ?)
אך לא ארבה כאן בזילזול
פן אחשב קוזק גזול
והאמת הרי ישנה
למעלה בשורה שנייה...
נ.ב.
ובאשר לגיוסך
אתן לך אולי נוסחה:
אפשר להיות חרזן קרבי
והמסלול הוא דו-שלבי:
ראשית ישנו כאן שיר אחד
על החייל של שוקולד
והוא מסביר למתחמקים
מהתווית של "ג'ובניקים"
איך על הסטיגמה לצפצף
ואז - להיות קרבי בכיף!
ושלב שני - זה טוב מאוד
כשרצים על ג'בלאות
לחרוז שירים בראש. בינתיים
- הזמן עובר מהר פי שתיים!