[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
תגובה למגיבים
לממזר פרחים- אני מממזר, סליחה ממחזר בעיקר ישנים בשלב זה, אבל יגיעו גם חדשים. בכל אופן תודה על התהודה.
ללאה מרחב- ההזדקנות היא אחרת מכיוון שפה מדובר בהזדקנות וירטואלית שאינה תלויה בגיל ביולוגי אלא בתחושה עונתית מאוד מסוימת. בכל אופן תודה על המחמאות.
[ליצירה]
---
נו, באמת איזה חגב?
אולי אייר עם כל חגיו?
(יום עצמאות וירושלים
ול"ג, וזהו רק בינתיים
כי מחכים לנס גלוי
אשר יוליד עוד חג בילוי)
אולי חג-גב שבו שמחים
על הצלחת הניתוחים
(של אלה שלוקחים ת'ריסק
ומנתחים פריצת כל דיסק)
ואולי חג-אב שיום האם
הוא לידו - משעמם!
(אולי בעצם ה"חג-אב"
הוא ט"ו באב המאוהב)
איזה חגב אם כן מרב
לדעתכם בסוף תאהב?
ורק לידיעתכם, אגב
היא כלל לא תימנית- מרב
למרות שממזי הנלהב
כבר בשירשור לעיל כתב:
"היכן אתם שם, במצרים?
אולי בתימן, הרחוקה כפליים?"
[ליצירה]
את חדרי לבבי אהבה תרהט - מישהו כבר השתמש פעם בדימוי הנפלא הזה? לרהט חדרי לב....תענוג...ועכשיו אני שואל - האם הזוג המרומז בשיר - הוא אותו זוג מהשיר על הדברים הגדולים שעוברים עליה...? אתמהה....
[ליצירה]
----
ובכן חלפה כמעט שנה
ושוב הולכים לקנות גבינה
(עדנה לתנובה ולשטראוס
אבל כל הדיאטות - ראוס!)
וגם מירב שלי גדלה
נו, איך אומרים? כמעט כלה...
ימים חולפים, שנה עוברת
רק השירשור ממשיך במרץ...
אך השירשור- מזמן הופקע
משני יוזמי ההפקה
והוא הפך לרכוש ציבור
מבלי לשאול רשות דיבור
אז..מה זה פה? ואיך העזתם ?
כיצד בעגלתי חרזתם ?
תפסתם טרמפ על הסגנון
(טוב, גם אני לא ש"י עגנון)
ובלי לשאול כיצד ולמה
פה הצטרפתם למקאמה
ובכן סחתיין! יוזמנה יפה!
לכל מי שזורק כפפה
וזה הזמן להתוודות
שכאן אני חייב תודות:
לולא חרזתם בעגלתי
מי כבר היה זוכר אותי ?
[ליצירה]
---
חזן יקר, אני לא נוהג לפרש את השירים שלי אבל הפעם בעקבות תגובתך שממש מזמינה את זה, זה ממש מתבקש - ובכן, השיר מדבר על אנשים (גם חיילים אך לאו דווקא) שעוקרים מהם זכויות בסיסיות, בגלל כל מיני סיבות בירוקרטיות בלתי מוצדקות. כמו כן יש כאן גם רמז, לחיילי צה"ל שנמצאים לפעמים במצב של חוסר אונים אמיתי בגלל הוראות פתיחה באש מאוד מסובכות ומצבים פוליטיים שכאן אין המקום לפרטם.
[ליצירה]
לחזן ולבני
היתה לי הרגשה שמשהו באיות של ההאגסבורגים לא נכון, אבל לא הלכתי לבדוק את האיות הנכון, כדי להפגין את בורותי בנושא (וגם סתם ככה הייתי עייף מהפרוייקט הזה....).
[ליצירה]
---
רסיס לילה- אף אחד לא מנסה לטעון שאפשר להזדהות עם הכאב. אבל להתעלם??? הכותבים מנסים לשתף את הגולשים במה שעובר אצלם בראש. לא במה שעובר בראש של המשפחות שאיבדו את יקיריהן. גם זה אסור? האם גדולי משוררינו לא כתבו על האבל והשכול, על השואה ועל הגבורה? מצטער - אבל אני דוחה את הגישה שלך מכל וכל.