[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
----
ממזר פרחים, זו רק תזכורת
אתה עודך חייב לסגור את -
המעגל שפה פתחת
ועל מירב - עלבון שפכת!
אמנם עברה שנה ורבע
אבל אני חתמתי קבע
על השירשור הזה, ממזר
ושום דבר כאן לא עוזר!
אני ארדוף אותך כמו צל
עד שתקום ותתנצל
כי אב לא בקלות ימחל
עלבון ביתו, בדרך כלל.
(נ.ב. ואל תיקח זאת ברצינות
זה סתם תרגיל בקצת שנינות...)
[ליצירה]
----
כמעט התלהבתי...עד שהגעתי לניבולי הפה. הרעיון הוא מטורף ומצחיק, עד הרגע שבו נייר הטואלט מקבל גם תיאורים בגוון חומחום ודומיהם. אז- זה כבר לא נונסנס- זו פשוט וולגאריות. לא מאוחר עדיין לתקן - ואז יצאת גדול!
[ליצירה]
----
טל רעות - סוף סוף הואלת
להתייחס להצעות
וקושיות רבות שאלת
קשות - על פי כל הדעות
כנגד ארבה בנים
ניצבת את במבוכה
דתל"ש, חרד, סרוג, קטינים
אכן - זו משימה קשוחה!
ובכן - אשיב לך כאן בלי נדר
על כל ארבע הקושיות
ונעשה סוף סוף כאן סדר
(קדש ורחץ - בלי קיטניות)
החרדים - הם ליטאים
דתל"ש - כשמו! - בלי כחל ושרק!
עם הקטינים - קצת לא נעים
נשאר אם כן - הביניש רק
והוא לומד בישיבה
אשר את שמה כאן לא נסגיר
פן תתקבצנה בסביבה
כל בתולות אותה העיר!
אבל ברמז כאן אומר
שהישיבה די ותיקה היא
ואיש לא התלונן שצר -
לו המקום שם בינתיים
אז בין הרמז, פשט וסוד
תוכלי עכשיו לקבוע חיש
מי יהיה כאן בן-הדוד
אשר בו תבחרי לאיש!
[ליצירה]
[ליצירה]
----
יוסף שמח - הך על חטא!
אתה את ממזי כאן סוחט ?!
מחזיק איזה מידע חסוי
אשר לו להזיק עשוי...
ומשנה כאן את הטון
לאקשן - סטייל עולם תחתון
אתה כאן כביכול עוזר
לצד שלי, לא של ממזר,
אבל כזות'י סחטנות
אצלי היא טאבו ברצינות!
כי איומים כאן בשירשור
מחוץ לתחום הם! זה ברור?
לכן במקום כאן לאיים
נאה דורש - ומקיים
ספר לנו יוסף יקיר
איזה מידע אתה מסתיר?
ספר בלי כל הססנות...
כך תימנע מסחטנות...
ולהסיר ספק אומר
לשון הרע - זה חטא כה מר
כלומר, מיודעי יוסף,
זה רק בצחוק... אל תיסחף...
ואל תחשוף כאן שום מידע.
על כך נאמר לך תודה!
[ליצירה]
כאן מרב
כאן מרב
"איזה חג תאהב"
אשר כבר שנה עוקבת
על שרשור זה ומתלהבת
אומנם איני כמו אבי
שיודע הוא לחרוז להפליא
אך אולי קיבלתי בתורשה
את המוזה שלי החדשה
כי אחרי כמה שנים
התחלתי גם אני להפנים
את היופי בשרשור זה
שבזכות אבי וממזר הוא כזה.
וכאן את ברכותיי אומר
לשנה חדשה כלומר
שירבו זכויותינו כרימון
ונשמח ונחגוג המון
שנה מתוקה וטובה
לכולכם ממני באהבה
המשיכו לחרוז כאן חרוזים
ולכתוב שירים עם רמזים
ממרב עמירם שלאתר מנויה
לשנה הבאה בירושלים הבנויה
[ליצירה]
---
גם לי, ממזר, לקח קצת זמן
אך תגובתי כדלקמן:
אני, ממזר, רוצה עכשיו
לתבוע את עלבון מרב.
בתגובתך עברת גבול
(ואין הכוונה לחו"ל)
כי את מרב כה העלבת
(בצחוק ??? - את זה ספר לסבתא!)
כאילו לכולם ייטב
אם לא נזכיר כאן את מרב!
זאת הוצאת דיבה רעה
וכי במה מרב חטאה?
על כך אני דורש, ממזר
שתתנצל מהר מהר!
(והנה קונטרה לסיכום
"נכון" - "קיפוד" = חרוז עקום!)
[ליצירה]
נשמה - השורה האחרונה לא הפוכה. המילה "רחוב" מתחרזת ל"פרנקובסק" מכיוון שהאותיות "סק" של פרנקובסק הם בשווא נח ולכן אינם מורגשים בהגייה. יהורם טהר-לב בספרו "מדריך לכתיבת שירים ומאקאמות" כותב: המשוררים של השירה העברית החדשה - אלתרמן, שלונסקי, לאה גולדברג, רחל ובני דורם.....גילו לנו...שהאוזן שומעת בצורה בולטת לאו דווקא את העיצור האחרון של המילה, אלא את התנועות והעיצורים שלפני האחרונים. ולכן מצאנו אצלם חרוזים כמו "לוכדת" ו-"חדר" (אלתרמן - פגישה לאין קץ) ו-"אבן" עם "יושבת" (נעמי שמר, ירושלים של זהב). ולכן גם "רחוב" ו"פרנקובסק" לחרוז כשר ייחשב.
[ליצירה]
---
פנויה = סבבה? - נו, נניח...
אכן הדיזאונאנס מצליח
בשעת הדחק, לתעתע
ואת הנפש לשכנע
שאם המיועד לא בא
אז אדרבא ואדרבא...
אמנם אולי בדיעבד
עוד לא הופיע המיועד
אבל מכאן ועד....(דחילק!)
לרצות בכך מלכתחילה?!
ואם נדמה לך שאני
דואג פתאום לאחייני...
אז אענה לך כאן ברורות:
לא יחסרו לו מחזרות!