מאבל לשמחה המרצפים תשתית של קיום ואמונה. רב משמעי ומתבונן מזווית אישית מאופקת. כתוב נהדר. נהניתי לקרוא, תודה אמילי מי המליץ?
מעגל ש(כמעט) נשלם מלבד השיר המקסים בפני עצמו, זה המקום לברך את הלך רוח (הלא הוא יצחק) לארוסיו עם בחירת ליבו המקסימה. אני משערת שהשיר נכתב הרבה לפני ההכרות עימה, דווקא בגלל זה יש משהו מיוחד בלקרוא אותו אח"כ, בסיומו של תהליך שממש עוד מעט- נשלם בטבעת =) מי המליץ?
האמביוולנטיות, האמביוולנטיות אשר בקיום היהודי ביטאת כה בעוצמה ובכתיבה מעניינת ושיר כזה, ראוי לקריאה חוזרת. שב"ש אמילי מי המליץ?
לזכרו מהיצירה הזו עצב וזעזוע שאפילו הכותב לא חשב עליו. נכון שכבר כמעט אדר, והכי מתאים היה להמליץ על איזו יצירה פורימית ועליזה - וגם זה יגיע. אבל עכשיו, הייתי רוצה שנזכור אותם, ולו לרגע אחד. מי המליץ?
לדעת להעריך את הרגע ואת קסמה של יצירה, תרתיי. רחב לבי, גם אני, תודה. מי המליץ?
ריח של כאב הרבה פעמים, כשמנסים לתאר תחושה, גולשים לבנאליה. המילים פשוט לא מכילות מספיק. במקרים כאלה מנסים לתאר דברים מסביב- מראות, רגעים שנגעו ללב בלי ממש להבין למה, צלילים, ריח. ומתוך המכלול עולה התחושה, בהירה וברורה, גם למי שלא חש אותה בפירוש, אלא רק צל או דמיון שלה. כזה הוא הקטע הזה. מי המליץ?
ליום הזכרון קשה לכתוב על אבל ועל אבדן בעדינות הנדרשת, שלא נדחפת לדמעות ולכאבים מדממים. כי כל מי שמכיר שכול (ולצערנו, רובנו מכירים) יודע שהאבל לא מסתיים כשמתייבשות הדמעות, אלא הוא חווייה מתמשכת, חווייה של חיים עם חוסר. השיר הזה, של אהוד בן פורת, מרטיט אותי כל פעם מחדש, כי אני מרגיש שהוא מציב לצידי, ברגישות העדינה שרק קומץ מילים מדויקות להפליא מסוגל לרקום, את התהום הפעורה שמשאיר האבדן, והיא עומדת לידי, מביטה בחומרה, שותקת וממאנת להנחם על בניה. מי המליץ?
יש משהו בשירים שלך שצריך לקרוא אותם יותר מפעם אחת. קריאה חטופה מטעה. (מה שבדרך כלל קורה בשירים השרים עומק) לכן, ממליצה לקרוא שנית את מה שלגוד כבר פרט בתגובתו כה יפה ואני מצטרפת וחוסכת ממני הרחבה:) ושוב, ברוך השב ערב טוב אמילי מי המליץ?
ממוקד, תמציתי ורווי פילוסופיה כשאני קוראת שנית את השיר אני מבחינה במשחק בין שקיפות לבין הַכְוָנָה לאי-מודע, לעיוורון- ועל שני אלה מנצח התעתוע. האם באמת הפרטים סביבנו שקופים לנו? והאם היכולת ניתנת לנו לכוון אותם? הניגוד בין הדיוק של הזווית, לכאורה (והשבירה על דו-משמעותה) לבין התעתוע המונח בבסיסו -מעלה אירוניה על ראיית האדם את הדברים ועל שליטתו בנעשה סביבו. שיר בעל מעוף. תודה אמילי מי המליץ?
מרגש, "אנחנו יצורים מקווים - זה חזק מאיתנו" - שורה שמאגדת יתקווה ועצב ורחמים ואהבה במשפט אחד
[ליצירה]כתבת יפה
[ליצירה]תודה לך על המילים. הן הופיעו לי בדיוק בזמן
[ליצירה]!אהבתי ממש! קולח, רענן ומעניין
[ליצירה]היו ואחרי רגע כאילו לא היו מעולם. הוויה וזיכרון שמתקהים עם הזמן ולא נותר דבר מלבד הגעגוע.
חייה היום כאילו לא חיית אתמול וכאילו לא תספיק לחיות את המחר.
[ליצירה]כתיבה יפה.
[ליצירה]אהבנתי
[ליצירה]עליך לבטוח רק בהשגחה העליונה.
[ליצירה]מהמם
אולי קצת בור מבחינתי
על מזה?
[ליצירה]כל כך, כל כך טוב
[ליצירה]מרגש מאוד. שולח לך אנרגיות טובות וחיבוקים
[ליצירה]כל כך מתחבר לזה.
[ליצירה]יפה מאוד
[ליצירה]וואו! כיוונת ישר ללב. מדויק ומרגש. תודה רבה
[ליצירה]סתמי ת'פה שרית
[ליצירה]קטע נוגע.
[ליצירה]ובאיחור מה, אחרי כולם כנראה, גיליתי שהאתר חזר לפעול...
טוב להיות בבית :)
[ליצירה]ולא , גם אני לא מאמינה שאפשר לבנות משהו מהצלקות שיש לי
אי אפשר
[ליצירה]




