והפעם: בשילוב שיר תמונה. על אף ה"מרחק" שאני תופס מתופעות צילומיות מהסוג הנ"ל, השיר הבא אחריו לכד את תשומת ליבי. וכל כך מתאים. הימים הנוראים. הקרח שבפנים- לפחות עד לפעם הבאה. מי המליץ?

מרירות. לפעמים כתיבה צינית מעידה על נכות רגשית, ונגדה קשה מאוד לצאת, ולעיתים הכתיבה הצינית כל כך צינית, שמבעד לה אפשר לראות את האדם הכואב, לחבק אותו, ולהבין מחדש את המיקום שלו, את המיקום שלך, שני אנשים בודדים בעולם. מי המליץ?

יוצר מהמועדפים עלי באתר ודווקא את היצירה המעט נונסנסית הזאת בחרתי. אבל הכל אצלו מומלץ בעיני. ולמה זה? כי זה לא נונסנס רגיל. זה נונסנס סטייל סיפורי עליסה בארץ הפלאות. זה משהו מתוק וילדי ומזכיר נשכחות... אני אוהבת. ממש. והרגישות... נפלא. מי המליץ?

ערוגה מביאה לכם חומר ישן. שרק משתבח עם הזמן. אין מה להכביר מילים, מותר להמליץ בלשתוק. (אגב, צריך די הרבה יומרה להמליץ על מנחם, אבל זה שיר חובה. ומישהו צריך לעשות את זה) מי המליץ?

חתיכת אתגר חובבי הכתיבה הפוסטמודרנית יאהבו את הפארודיה הזו, שעומדת יפה גםבזכות עצמה. כתוב טוב וגם מעביר מסר לדור ההורים הנוכחי. מי המליץ?

אחד בעקבות שמונה באופן מסורתי צורה מתברכת בשירים-בעקבות-חגים, והנה גם חג החנוכה לא יצא נפסד וזכה בשיר מצויין בעקבותיו. ואולי זה נשמע קצת טכנוקרטי, אבל אהבתי את השיר בעיקר בגלל היחס הגבוה של מחשבה פר מילה. (כן כן, וגם מה שהוא גורם להרגיש, וכיו"ב). מי המליץ?

קסמי מילים תמה איך לא הבחינו ביוצרת אחת שיצקה להט בין המילים ואילפה אותן לסור לקסמיה. מי המליץ?

בגשם לא תולים כביסה; תולים בו תקוות. כן, כנראה שזה בדיוק מה שאני מרגיש כשיש גשם, וכנראה שגם לעולם לא הייתי מבטא זאת כל-כך יפה. שִרפו את המטריות ותנו לגשם לנקות. מי המליץ?

ריגוש עתיר קלוריות בגלל שזה כל כך חשוף. בגלל הכנות הזו שאין לה מתחרים. בגלל הציניות השורה אצל כל משפט ובמקום להרחיק, מקרבת. בגלל שסיפור שבו במשפט אחד ניתן למתוח מנעד תרבותי מג'רי הליוול, דרך הזמרת אניה ועד הקלטות של הרב אבינר (ובאותו משפט), הוא לא פחות ממעורר עניין. למי שהצליח להימנע - לכו, ותהרהרו בחזרה מי המליץ?