ארספואטיקה שחרור נוף הטבע ממכחולו של הצייר והפקעתו לטובת עט המשורר הירושלמי. זה יפה מי המליץ?

את השיר שאני אוהב כבר לא משדרים. סומסום לוקחת סיפור מוכר לחובבי המיתולוגיה ומנגנת בו פלאים. מי המליץ?

אי שם, ממזמן, הגיח לו השיר הזה וקנה לו מקום בליבי שיר מזמור לאותם האנשים הקטנים, הלכאורה לא חשובים, אלה שאיש לא רואה, אלה שקיומם, או אי קיומם, לא משנה בכהוא-זה את חיינו. אלה שרואים את העולם מתקיים, רואים את האנשים שחיים בו, את אבק הכוכבים שהם מייצרים, את הרושם שהם משאירים אחריהם, אבל נותרים מאחור ומנסים, אולי, לאסוף את שאריות אבק. אולי כדי להרגיש חיים גם. מי המליץ?

ניחוח לטיני ואו זה מקסים! תראו איך פספסתם יצירה כל כך מקסימה! יש כאן את הים, את ים האהבה ואת הים הסופי שלאחר החיים וביניהם עלמה שבורת לב - כל המרכיבים האפשריים בטלנובלה. מי המליץ?

לפזר את מסך הערפל היה צריך לא מעט גאווה לכתוב, ואומץ לפרסם את השיר הזה כאן (ובכלל, את מכלול היצירות המובאות). גם אם מבחינה 'שירית' השיר הזה לא מושלם, הוא מוצלח מאד בעיני, ולו רק בגלל הכנות העומדת בבסיסו, ורוח החיים הרבה הנושבת ממנו. מי המליץ?

אסקפיזם. תזכרו- גן העדן לא קיים, אבל אולי קיימת ארץ חדשה. (אני יודעת שלבחור יצירה של ילד גובל בשחיתות סטייל הליכוד של חלוקת ג'ובים למקורבים, אבל טוהר מידות מדומה זאת לא סיבה לפספס את היצירה הזאת. לפחות נמנעתי מניתוח אדם- חווה- וגן העדן כמוטיב חוזר ביצירות של ילד... ) מי המליץ?

פרח שלי זה שיר קטן שווה לכל נפש וקורא לכולם. יש בו תום, רומנטיקה ונעורים. מעורר הדים שנשכחו גם בלב מבוגר. אוצר מילים ודימויים פשוט, שיר שניתן להעביר כשעור בכיתה לעורר עניין ודיון בין התלמידים ואף לסיים בנימה חיובית. המשוררת בוחרת לעצור את המשחק התמים לכאורה במילים "אוהב" – כאן כביכול תמו עלי הכותרת. אולם גם הנער כדאי לו שיישמר מהשתהויות מיותרות כי לא תמיד יצדד העלעל האחרון באהבתו. מי המליץ?

מרגישים את זה? שילוב הצורה המתאימה עם המילים המתארות- מוצלח. כמה מתאים לקיץ. כמה לחורף. מי המליץ?

בכי מהיהודי שלנו הפלא כאן הוא שבקמצוץ של מילים, שגם חוזרות על עצמן לא מעט, עברי מספר את כל הסיפור. אולי זה בגלל שלמילים שהוא בוחר יש משמעות מאוד חזקה; לעיתים שתיים. התרגשתי, התהרהרתי, והמלצתי. מי המליץ?