[ליצירה]
פיצול אישיות?מפחיד.
צורת הכתיבה לא הצליחה להחזיק אותי להמשיך ולקרוא עד הסוף..
אולי זה מסוג הדברים שכיף לכתוב ביומן האישי אבל לא בטוח שבתור קטע שמתפרסם הם יהיו פופולריים במיוחד...ואולי זו רק אני הקטנה..
בכל אופן אני מאחלת לך שתיסתכלי פחות על "מה מצפים ממך" או על מה את "צריכה" להיות ופשוט תהיי מה שטוב לך...איפה שהאמת ש-ל-ך נמצאת..
גאוה.מרידה.לקבל את מה שמגיע לך בחיים..-מילות המפתח האלה הן מילים שתלויות בדבר..תלויות באנשים סביבך ובציפיות שלך מהעולם,מהסביבה ומה' יתברך..
למה לך למרוד?למה לך לחפש כבוד או הערכה?מה מגיע לך בכלל?הדברים לא מכונים ישירות אליך כי אני לא באמת מכירה אותך..אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת מתוך איזו נקודת הנחה שלא מגיע לנו יותר מידי בחיים..כך נוכל להיות מאושרים ואסירי תודה באמת.
כי נראה כמה חסד יש בעולם.
מקוה שלא סטיתי מהנושא בלי לשים לב..היי מאושרת :).
[ליצירה]
אני חשבתי שזה מקסים! אני מאמינה שמתוך כנות עצמית כזאת צומחת הבנה חדשה ומודעות חדשה-ישנה. כל הכבוד. דווקא הכתיבה שלך משכה אותי הלאה עד הסוף. גלי את עצמך לעצמך, למרות הכאב, זה שווה הכל.
[ליצירה]
שבירה יקרה,
נהפוכו בן בנו של נהפוכו. הרי זה כל העניין. מילא אם היית כותבת את זה כתגובה למכתב הראשון, אז ניחא. אבל כתגובה למכתב השני? דווקא כזה שיש בו השלמה והכרה במי שאני?
באמת יכול להיות שזה מפני שלא קראת את הדברים עד תום. אבל no hard feelings. לא מצידי לפחות.
פשוט שנראה לי לא שייך להתלהב ולהגיב אחרי קריאת חלק מהדברים.
למה הדבר דומה? למי שיוצא לבקר מסעדת בשרים משובחת, אלא שהוא, איך לומר, צמחוני. וכיוון שכך הוא דגם רק את הסלט ואת התוספות, אבל את הבשר הוא אפילו לא הריח.
מילא, לא לקחתי קשה. ותודה בכל מקרה על הניסיון לקרוא.
כלנית
[ליצירה]
כלנית, אני מאוד לא מסכימה.
טקסט כתוב הוא, ראש לכל, טקסט כתוב; את יכולה להשקיע בו את כל המאמצים ולהכניס בתוכו את הרעיונות הכי נפלאים שיש, אבל מה שאנחנו הקוראים רואים, במבט ראשון, אלו מלים.
אם את רוצה שאנשים יקראו אותך - ההערות של זהירות רלוונטיות מאוד. אם את רוצה בלוג שבו אנשים יתאמצו להבין לנבכי נשמתך - - -
[ליצירה]
יש משהו בדברייך...
ועדיין,הכישרון הוא לגרום לי לרצות את הבשר..אבל לא נוצר מספיק עיניין שמשך אותי להמשיך לקרוא-זה החלק החשוב..השאר זה סתם שאני נסחפת..
[ליצירה]
הדס יקירה,
אני באמת שלא מחפשת בלוג ולא סוג של תגובות של בלוג. אני פשוט מבקשת שאם מישהו מגיב, שיטרח לקרוא הכל.
אני לא הייתי מעזה לבקר יצירה שלא קראתי את סופה.
נכון, שאולי זה באמת לא "מושך" לקריאה את כולם. זה בסדר מבחינתי. אני יודעת שישנם רבים אחרים שקראו את הדברים עד תומם.
הבעיה שלי מתחילה כשאנשים מבקרים בלי לקרוא עד הסוף. זה הכל.
ועל זה אפילו גברת זהירות הסכימה איתי.
[ליצירה]
קשה לקרוא זאת אחרי המכתב הקודם...
החיים קצת יותר מדי מסובכים.
כתוב טוב, לדעתי, לפחות.
את עדיין צעירה, את יודעת. הכל מתחיל מבפנים. רצון.
בהצלחה!
תודה.
[ליצירה]
אוווווווווווווווףףףףףףף
למה ליאש אותי?
קבלי את מלוא ההבנה והערכה!
אוהבת ומחבקת אותך....את ממש צדיקה..
ר' נחמן אומר שזה ממש כשרונו של הצדיק.היכולת לחוש את כאבם של ישראל ושל הפרט על בשרו ממש,כאילו היה כאבו שלו.
אשריך!
נקוה לימים טובים יותר.
[ליצירה]
הציבור שלנו עובר תהליך של התפכחות מאשליות. ואכן - זה כל כך כואב. כמה נורא שזה היה צריך לגבות מחיר כזה. הרב מלמד כתב במדור "רביבים" ב"ב-7" שזה הגוף הבריא שדוחה את הרע מקרבו ע"י הוצאת המוגלה. וזה נראה רע מבחוץ אך זה בעצם תהליך הבראה. עוד נחזור לכל המקומות האלה ונקים אותם מחדש. וגם את ימית. ולא נעקר משם עד עולם.
[ליצירה]
[ליצירה]
שיר נהדר...
אהבתי מאוד.
נראה לי שמה שאהבתי ביותר היה הרעיון והמסר של השיר. כתיבה טובה וזורמת!
[ליצירה]
זהו, שאולי הבנתי את זה לא נכון, אבל -
אם הנער זעקף משמע שזה לא ההוא שמת, אחרת לא היה זועק, לא?
אם ככה, אני מניחה שזה הבן שלו, או החבר שלו, או משהו.
ואז, אני חוזרת לשאלת הבסיס. מה זה היה עוזר אם היו אומרים?
[ליצירה]
[ליצירה]
יש פתגם ידוע "חצי אמת גרועה משקר". מעניין מה יותר חמור, אם כך. האמת שהיא פשע או חצי האמת.
[ליצירה]
יש פה איזה רעיון מעניין שמובע בדרך מאוד מוזרה.
הסיפור (או המונולוג, אם את מתעקשת) מתחיל בצורה מסויימת ומדבר על משהו אחד, בצורה רצינית וסיפורית וכתובה היטב.
ואז פתאום זה נהיה היתולי כזה, ולא ממש ברור וקצת מאבד את הפואנטה, שאני חושבת שהיית מצליחה להעביר יותר טוב אם היית מנסחת אחרת את הפסקה השניה. כי בפירוש יש לך את הכישרון הזה לכתוב טוב.
[ליצירה]
מסכימה עם עופים. המעבר לא חלק בכלל וגם ההקשר לחיי כלב ממש לא מובן (כלבלב הולך לאבא שלו בימי שישי? מי מביא אותו לשם ולמה?), שלא לדבר על ה"שיחת אב-בן" שיש להם. הבן שואל שאלה קצרה ומיד האב פותח בוידוי מרגש וסוחט דמעות שליש על איך הוא לא היה אבא טוב מעולם אבל הוא ישתפר, ופתאום הבן קופץ למסקנות לגבי עתידם הורוד והדביק בעתיד.
לענ"ד לא היית צריך לעשות את הגיבורים לכלבים. אם הסיפור היה כתוב "חלק" הוא היה עובר גם בתור בני אדם. הגילוי שהדוברים הם כלבים לא מעלה את איכות הסיפור. נהפוכו, אולי אם לא היית מרגיש צורך לסיים בנימה הומוריסטית היית משקיע יותר בעלילה.
מעבר לזה, באמת צודק עופים בעניין הזה שהיטבת לתאר דברים מנקודת ראות של ילד (אם כי עכשיו כשאני בודקת שוב, לא ברור לאורך כל הסיפור בן כמה הוא. הוא מספיק קטן שיצטרכו לרחוץ אותו ומספיק גדול לנתח את חיי הזוגיות של ההורים שלו..).
[ליצירה]
יפה. אהבתי את העובדה שגם בקריאה שניה ושלישית עדדין לא ברור אם את מדברת על הכישרון לכתוב, או לצייר, או אפילו להלחין, או שבאופן כללי את מדברת על הכישרון של אמן ראוי, שעושה את עבודתו נאמנה.
מה שכן, ההתעקשות שלך על חרוזים קצת הוציאה מההקשר לפעמים. אבל לא נורא. עדיין יפה.