[ליצירה]
פיצול אישיות?מפחיד.
צורת הכתיבה לא הצליחה להחזיק אותי להמשיך ולקרוא עד הסוף..
אולי זה מסוג הדברים שכיף לכתוב ביומן האישי אבל לא בטוח שבתור קטע שמתפרסם הם יהיו פופולריים במיוחד...ואולי זו רק אני הקטנה..
בכל אופן אני מאחלת לך שתיסתכלי פחות על "מה מצפים ממך" או על מה את "צריכה" להיות ופשוט תהיי מה שטוב לך...איפה שהאמת ש-ל-ך נמצאת..
גאוה.מרידה.לקבל את מה שמגיע לך בחיים..-מילות המפתח האלה הן מילים שתלויות בדבר..תלויות באנשים סביבך ובציפיות שלך מהעולם,מהסביבה ומה' יתברך..
למה לך למרוד?למה לך לחפש כבוד או הערכה?מה מגיע לך בכלל?הדברים לא מכונים ישירות אליך כי אני לא באמת מכירה אותך..אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת מתוך איזו נקודת הנחה שלא מגיע לנו יותר מידי בחיים..כך נוכל להיות מאושרים ואסירי תודה באמת.
כי נראה כמה חסד יש בעולם.
מקוה שלא סטיתי מהנושא בלי לשים לב..היי מאושרת :).
[ליצירה]
אני חשבתי שזה מקסים! אני מאמינה שמתוך כנות עצמית כזאת צומחת הבנה חדשה ומודעות חדשה-ישנה. כל הכבוד. דווקא הכתיבה שלך משכה אותי הלאה עד הסוף. גלי את עצמך לעצמך, למרות הכאב, זה שווה הכל.
[ליצירה]
שבירה יקרה,
נהפוכו בן בנו של נהפוכו. הרי זה כל העניין. מילא אם היית כותבת את זה כתגובה למכתב הראשון, אז ניחא. אבל כתגובה למכתב השני? דווקא כזה שיש בו השלמה והכרה במי שאני?
באמת יכול להיות שזה מפני שלא קראת את הדברים עד תום. אבל no hard feelings. לא מצידי לפחות.
פשוט שנראה לי לא שייך להתלהב ולהגיב אחרי קריאת חלק מהדברים.
למה הדבר דומה? למי שיוצא לבקר מסעדת בשרים משובחת, אלא שהוא, איך לומר, צמחוני. וכיוון שכך הוא דגם רק את הסלט ואת התוספות, אבל את הבשר הוא אפילו לא הריח.
מילא, לא לקחתי קשה. ותודה בכל מקרה על הניסיון לקרוא.
כלנית
[ליצירה]
כלנית, אני מאוד לא מסכימה.
טקסט כתוב הוא, ראש לכל, טקסט כתוב; את יכולה להשקיע בו את כל המאמצים ולהכניס בתוכו את הרעיונות הכי נפלאים שיש, אבל מה שאנחנו הקוראים רואים, במבט ראשון, אלו מלים.
אם את רוצה שאנשים יקראו אותך - ההערות של זהירות רלוונטיות מאוד. אם את רוצה בלוג שבו אנשים יתאמצו להבין לנבכי נשמתך - - -
[ליצירה]
יש משהו בדברייך...
ועדיין,הכישרון הוא לגרום לי לרצות את הבשר..אבל לא נוצר מספיק עיניין שמשך אותי להמשיך לקרוא-זה החלק החשוב..השאר זה סתם שאני נסחפת..
[ליצירה]
הדס יקירה,
אני באמת שלא מחפשת בלוג ולא סוג של תגובות של בלוג. אני פשוט מבקשת שאם מישהו מגיב, שיטרח לקרוא הכל.
אני לא הייתי מעזה לבקר יצירה שלא קראתי את סופה.
נכון, שאולי זה באמת לא "מושך" לקריאה את כולם. זה בסדר מבחינתי. אני יודעת שישנם רבים אחרים שקראו את הדברים עד תומם.
הבעיה שלי מתחילה כשאנשים מבקרים בלי לקרוא עד הסוף. זה הכל.
ועל זה אפילו גברת זהירות הסכימה איתי.
[ליצירה]
קשה לקרוא זאת אחרי המכתב הקודם...
החיים קצת יותר מדי מסובכים.
כתוב טוב, לדעתי, לפחות.
את עדיין צעירה, את יודעת. הכל מתחיל מבפנים. רצון.
בהצלחה!
תודה.
[ליצירה]
אוווווווווווווווףףףףףףף
למה ליאש אותי?
קבלי את מלוא ההבנה והערכה!
אוהבת ומחבקת אותך....את ממש צדיקה..
ר' נחמן אומר שזה ממש כשרונו של הצדיק.היכולת לחוש את כאבם של ישראל ושל הפרט על בשרו ממש,כאילו היה כאבו שלו.
אשריך!
נקוה לימים טובים יותר.
[ליצירה]
הציבור שלנו עובר תהליך של התפכחות מאשליות. ואכן - זה כל כך כואב. כמה נורא שזה היה צריך לגבות מחיר כזה. הרב מלמד כתב במדור "רביבים" ב"ב-7" שזה הגוף הבריא שדוחה את הרע מקרבו ע"י הוצאת המוגלה. וזה נראה רע מבחוץ אך זה בעצם תהליך הבראה. עוד נחזור לכל המקומות האלה ונקים אותם מחדש. וגם את ימית. ולא נעקר משם עד עולם.
[ליצירה]
[ליצירה]
שיר נהדר...
אהבתי מאוד.
נראה לי שמה שאהבתי ביותר היה הרעיון והמסר של השיר. כתיבה טובה וזורמת!
[ליצירה]
יש פה איזה רעיון מעניין שמובע בדרך מאוד מוזרה.
הסיפור (או המונולוג, אם את מתעקשת) מתחיל בצורה מסויימת ומדבר על משהו אחד, בצורה רצינית וסיפורית וכתובה היטב.
ואז פתאום זה נהיה היתולי כזה, ולא ממש ברור וקצת מאבד את הפואנטה, שאני חושבת שהיית מצליחה להעביר יותר טוב אם היית מנסחת אחרת את הפסקה השניה. כי בפירוש יש לך את הכישרון הזה לכתוב טוב.
[ליצירה]
וואו, באה
שיחקת אותה!
איזה שיר יפה.. גמני חשבתי שזה למישהו, ואחרי שקראתי את כל התגובות - - זה כל כך שינה את ההסתכלות שלי. אהבתי את הפזמון החוזר. יש בזה חזרה שטובה לשיר.
[ליצירה]
טוב, אם ככה את מאמינה
אז ככה את מאמינה. אני כמעט מתפתה לומר לך "איזה שטויות" אבל תקראי את מורה הנבוכים של הרמב"ם ונראה מה תחשבי אז על מה שכתבת.
בכל מקרה, אני לא משווה אלוהים לבשר ודם אלא נותנת את זה כמשל. בקטע של "דיברה תורה בלשון בני אדם" שכזה.
אבל נו, שויין. איך שנוח לך להאמין. אני מניחה שגם זה בסדר.
אגב, המשפט "יתומים היינו אין אב" לקוח ממגילת איכה, אז אם יש לכם השגות על העניין הזה, תעבירו אותם ישר למחבר האלמותי.
[ליצירה]
הבהרה:
לא ראיתי את עצמי ככופרת. חלילה. ואני מסכימה עם טל בת רא"פ שהחשיבות היא בשאלות, לא בתחושה ש"ככה זה" ועקבות בחול, ורואה לא רואה, יודע לא יודע. אני גם לא חושבת באמת שיש לאלוהים נגיעה לכל דבר קטן שקורה בעולמנו (וגם לא לכל דבר גדול), זה קורה כי זו דרך העולם ובסדר לי עם זה.
מה שאני עשיתי זה שני דברים. האחד, בשם השיר לשאול האם זו כפירה. לא קבעתי שזו כפירה ולא הכרזתי על עצמי ככופרת.
הדבר השני שעשיתי היה להביע תמיהה כנגד האמירה של "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". אולי זה בכלל לא עניין של ישן לא ישן, אולי זה פשוט עניין של שומר לא שומר.
הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת לזה היא המאבטחים בכניסה לקניונים. לפעמים הם שם והם שומרים ולפעמים הם שם אבל הם לא שומרים ובכל זאת, קוראים להם "שומרים". תחשבו על זה,