[ליצירה]
חזק!!! והניסוח הילדותי ממש במקום!!! אהבה תמימה לא"י כמו האהבה התמימה שבין הורים לילדתם הקטנה ואני דווקא הבנתי ת'נמשל של האבא בתור הממשלה,המדינה, לא?
[ליצירה]
אהבתי ממש אם הבנתי נכון את כוונתך:
זה אמור להיות משל לעם ולארץ?
קשור להתנתקות וכו'?
אבל אם זה זה, אז לא נראה לי שזה מספיק ברור...
אהבתי את הסוף, אבל באמצע יש די הרבה קטעים מיותרים, לדעתי.
הניסוח ילדותי משהוא אבל אולי זה בכוונה??
סה"כ מיוחד למדיי! (:
[ליצירה]
חיכיתי לפואנטה.... והיא הגיעה לי בסוף, רק לא בצורה מלבבת כל כך.....
זה כל כך עצוב. כל כך הרבה פעמים (לצערנו...) ילדים צריכים לעמוד במצבים האלה, המזעזעים האלה.
זה שממשיכים לאהוב את האבא על זה עוד לא שמעתי, צריכים כוחות עצומים כדי להמשיך לאהוב את הפוגע, זה כואב.
ליתוש.
[ליצירה]
[ליצירה]
חובה לקרוא!!!!
בס"ד
אין מילים...
החזרת אותי אחורה בפוווווול זמן, לרגעים הקטנים היפים והתמימים הללו, והכנסת בהם משמעות אדירה של מהלך החיים...
וכמו שאומר המוטו שלי: "החיים הם לא איך שהם נראים, הם מה שאחנו עושים מהם, תמיד היו ותמיד יהיו"...
יישר כוח!
[ליצירה]
אני בהלם שאני המגיבה הראשונה לשיר הזה....
איזה שיר מקסים....
מתוך המשברים,מתוך הקשיים לפעמים אנחנו יוצאים רק מחוזקים יותר...
רק אחרי הגשם יוצאת השמש...
משהו...
[ליצירה]
בס"ד
רונית יקירתי
א"י תדע בעז"ה שישראל אוהב אותה מספיק.
שהוא לעולם לא יוותר עליה בליבו,בעז"ה גם לא במעשים
כי היא והוא הם אחד.לא שניים.ואדם לא יוותר על חלק מנשמתו.
דווקא עכשיו אחרי שדברנו אתמול בערב על זה שאנחנו שמחות שנולדנו בארץ ולא חווינו את השואה אני מרגישה שהשורשים שלי כאן ועץ לא יעקור את שורשיו כי בלעדיהם הוא ימות.וה' ישמור על עמו ועל ארץ הקודש
שנזכה להרבה סיעתא דשמיא.
אוהבת מיכל
[ליצירה]
בס"ד
לרונית היקרה:
תודה על שהפנית אנשים לקרוא את היצירה שלי.
קטונתי מלכתוב כמוך(כל אחת וסגנונה).
מקסים ממש.
אני שמחה שיש לי חברה כמוך!!!
אוהבת מיכל
[ליצירה]
לרונית!
תודה על הדרשה המלהיבה אך נראה לי שזה פשוט שאלה של סמנטיקה...
בעקרון אני מסכים אתך (מבחינת התכנית האלוקית המתבצעת בעולם בין אם נרצה או לא)
אך מבחינתי ישנם הרבה דברים שמאפיינים אותי
והרי לא תוכלי לחלוק על כך
[ליצירה]
...
:-] או... זה באמת קיטצ'י...רק הייתי מצפה לאיזה שהוא פרפר שיתעופף שם [או שלא..] כדי להעצים את המעבר... {יוו.. בסיפורים האלה המעברים שלך ממש חלקים! <הייתי אומר 'נא לרדת למציאות בבקשה..' אבל היית עונה לי בטח 'מה, הרב זצ"ל לא מציאותי היה?!'..^_^>}
דוגמא טובה לדבר, 'הליכה והרהורי חזרה'... הרבה רעיונות ניגוד למדתי משם... [-בדר"כ צריך להעצים משבר כדי להגיע למסקנה חיובית, כ"כ.]
גרעין מעולה של סיפור, כתוב טוב ומסוגנן... [רק ל'טרגד' [מלשון טרגדיה] או 'להרא' [מלשון הראויות...] את הסיום... איך זה יכול להיות שתוך שניה יש פתאום קרן אור אם בכינו עכשיו שעתיים? [טוב, זה בד"כ כן.. לא דוגמא טובה אוף...P)]
והכי אהבתי - איך שבסיפורים אנשים יכולים לחשוב משפטים מעוצבים כאלה... {או - איך זה שכולנו בסיפורים חושבים כמו ש"י עגנון או מרים ילן שטקליס לפחות...
פשוט ניסיתי את זה פעם.. ואףפעם לא יצא לי שחשבתי 'להיות, או לא להיות! זו שאלה!!' אלא פשוט יצא לי 'יווו.. איזה באסה....' :))
[ליצירה]
אמה!
קראתי את שירך, התלהבתי, והזדהתי איתו כל כך, ואז ראיתי שאת הכותבת, ברור, איך לא הבנתי קודם...
כל כך נכון ואמיתי, שתמיד יהיה לנו כוח לאזור כוח ולהמשיך, עד שיבואו הימים הטובים יותר...
[ליצירה]
אהבתי ממש את הרעיון. זו אהבה כל כך אמיתית, ועמוקה.
זה ממש מזכיר לי שפעם מישהו אמר לי, מה זה "הוה דן את כל האדם לכף זכות", היה צריך לומר כל אדם ולא כל האדם, עם ה הידיעה? אלא, בשביל לדון לכף זכות צריך לראות את כל המכלול, את כל האדם, ואז אי אפשר שלא לדון לכף זכות, אי אפשר שלא לאהוב...
[ליצירה]
כל כך טוב לשאוף תמיד להתקדם, וכתבת את זה ממש יפה,
אבל גם עכשיו יש טוב, לא צריך לשנות, אני חושבת, אלא להעמיק, לגדול ולהגדיל, ותוך כדי לתקן...
בכל מקרה, אהבתי את הגישה החיובית...
[ליצירה]
מצד אחד כל כך אמיתי, ותחושה כל כך מוכרת, אבל מצד שני תחושה שאני קצת מתביישת לחוש.
כי דברים לא קרו סתם, וזה לא בטעות היה לפני 60 שנה, 3 שנים לפני קום המדינה. אם אנחנו לא נזכור כמו שצריך, לא נפעל, לא נרגיש, אז גם מה שעדיין חי מהם, ימות.
אני לא יודעת מה לעשות עם המחשבות שלי, אבל אני ממש לא רוצה לברוח מהן, אבל זה קשה...
בכל מקרה, כתבת יפה, ישר כוח!