נשמתו אינה נשמה גדולה
ואולי אפילו לא חוצבה מתחת לכסא הכבוד.
לכן עליו לשכב על החול בעיניים פקוחות,
לבהות ברסיסים מאירים
של הכוכבים הנופלים מרקיע.
לא להצליח לתפוס.
בידיו הפרושות לרווחה
הוא ממשש לראות,
אם דבק בן אבק כוכבים
לכאורה מדובר כאן במישהו שנמא תמיד בצל של אחרים.
אולי אפילו אדם חריג בחברה. לפעמים כשמתמזל מזלו הוא מקבל מן החברה שמץ של הכרה בזכות קיומו. ברמה מסויימת זה קיים כמובן בכל אחד.
אם הבנתי נכון השיר ממחיש בצורה נפלאה את התסכול של האדם הקטן העומד מול הגודל תוך מודעות מלאה אליו, ואין בידו אלא לתפוש שביבים מעורפלים של השגה שלעולם אינם מרווים את צימאונו. אולי זהו הפער שבין השכל לנשמה.
[ליצירה]
לכאורה מדובר כאן במישהו שנמא תמיד בצל של אחרים.
אולי אפילו אדם חריג בחברה. לפעמים כשמתמזל מזלו הוא מקבל מן החברה שמץ של הכרה בזכות קיומו. ברמה מסויימת זה קיים כמובן בכל אחד.
[ליצירה]
נפלא!
אם הבנתי נכון השיר ממחיש בצורה נפלאה את התסכול של האדם הקטן העומד מול הגודל תוך מודעות מלאה אליו, ואין בידו אלא לתפוש שביבים מעורפלים של השגה שלעולם אינם מרווים את צימאונו. אולי זהו הפער שבין השכל לנשמה.
[ליצירה]
ומשמעות אחרת:
אמנון אריאלי בספרו "התינוק שנשבה" כותב:
לחזור בתשובה, זה כמו להיות מאוהב, חזק מאוד, באישה.
ולכן:
זה נכון שהדבר הכי נעלה זה להיות מאוהב, וכו'.
[ליצירה]
.
כמה מוכר ולא מדובר.
אין לזה כמעט אזכורים בעולם הספרות, ונראה לי שזה אחד הדברים שקורים בעולמנו [מסיבות שונות ומשונות ואין צורך להרחיק עד צוואה מאב נפטר] ללא הפסק. אולי באותה שכיחות של ההיפך מזה, שאותו הספרות לועסת עד לזרא.
ועוד לא אמרתי: כתוב נהדר, ומכניס לאווירה המתאימה. נוגה ונוגע.
תגובות