[ליצירה]
אודיה, את לא יודעת?
יצחק גור לא יודע ללחוץ על הסיווג "שירה", ובכלל, על כל סיווג שבעולם. האצבע שלו מכוונת אוטומטית באופן מודע ובלתי ניתן לשינוי, לסיווג "במשפט אחד". הוא, יצחק גור, מעולם לא ידע שירה מהי.
מומלץ לקרוא כמה ממשפטיו האחדים.
[ליצירה]
ואולי
ב"ה
דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם.
[ליצירה]
(כמו שאמר איש חכם אחד:) נו, באמת..
אתה לא יודע מה זה דופלו? בוש והכלם!
לדעתי זה חלק מהחלומיות של החלום. כמו שאמרת בעצמך, "התמונות לא לגמרי ברורות, הדמויות לא לחלוטין מאופיינות".
הראל - אני חולקת עליך בכל לשון של מחלוקת! למה נונסנס?!!? חלום זה עניין שברומו של עולם! אדם שחולם נמצא בעולמות עליונים ורמים ביותר! אדם ישן שרוי במצב שבו הוא חי 98 אחוז וארבע שישיות, ומת אחוז אחד ושתי שישיות! (סופרפוזיציה, למומחים שבינינו). האין זה דבר נעלה ביותר, כ"כ קרוב לעוה"ב?!
[ליצירה]
אוי
חשבתם פעם כמה עצוב זה להיות חתול חרש? אין אף אחד שישים לך באזניים מכשיר שמיעה, או ימציא בשבילך כלמיני טריקים אחרים. לא יפתחו לך 'אגודה למען החתול החרש', איש לא יגן על זכויותיך ולא יעזור לך להתמודד עם המגבלה. להפך, כל החתולים סביבך ינצלו את זה לרעתך. אוף, כ"כ עצוב.
אמיתי - שיר יפה וגיוס מוצלח.
[ליצירה]
זאת התגובה ה-87 בשרשור.
י"ג תגובות נותר לגבב
כדי להגיע למספר מלבב.
בקרוב חגיגות המאה לשרשור
וכולכם מוזמנים אליו לסור!
(וסליחה על ההתערבות הממש לא שייכת,
אל תדאגו - אני כבר הולכת)
[ליצירה]
סופיתי
ב"ה
אשה נעלה מלשון עליונות, נעלה נעלה, כלומר נעלה (לבשה) את הנעל שלה, ואז נעלה מלשון מנעול את הדלת בפני בעלה. זה קל. ועכשיו תחביר:
אשה - נושא, נעלה1 - לוואי, נעלה2 - נשוא, נעלה3 - מושא (ישיר, אבל לבגרות לא צריך לדעת אם ישיר או עדיף), נעלה4 - זה כבר התחלהשל חלק ב' חסר במשפט המאוחה שלנו. כלומר, אין נושא בחלק ב' של המשפט. נעלה4 הוא נשוא, את הדלת - מושא (שוב ישיר), בפני בעלה... המממממממ... זה צריך להיות או מושא או תיאור ע"פ בדיקתי. נלך על תיאור, מה שיהיה.
נו, כמה נקו-דוט?
תגובות