[ליצירה]
אסתריקה -
ב"ה
אולי לא הובנתצי היטב. כוונתי היתה שההפחתה בהצללה היא מה שעושה את זה כך. את צודקת שזה יוצר מרחק בין הקרוב לרחוק, וזה טוב, אבל בנוסף לזה, אם תסתכלי טוב תראי שהחלק העליון, בעיקר החלק העליון של החלק העליון, נראה קצת כמו משטח ולא כמו הר. כדי להוסיף לתלת מימדיות הייתי מציעה להוסיף קצת קווים שמתארים את הצד של ההר, ולא רק את ה"משטח" הקדמי, כמו שיש בחלקים אחרים של הציור. זה נראה קצת, בחלקים העליונית עם הקו מתאחר, כאילו זה הר חתוך - יש צד תלת מימדי של ההר, ומהצד השני הוא פשוט חתוך ישר ישר ומאונך לקרקע. כאילו אם עולים בעיניים בתמונה, ורוצים לרדת למאחורה של ההר שרואים בתמונה, אין לאן לרדת, זה נראה כאילו פשוט חתוך שם. זה כנראה מה שהפריע לי. וגם המפל, נראה כאילו הוא מגיע משומקום וזורם ישר. קודם כל, תחילת הנביעה היא לא ישרה, אלא פורצת קדימה ואז נופלת למטה, בקצת מעוגלות כזאת, כשכל הזמן מתחזקת הנטיה של המים ללמטה ופוחתת הנטיה קדימה עד שזה נעשה קו ישר, וגם בקו הישר שזה נעשה אח"כ, יש קצת התזות והתעקמויות.
אולי אני נשמעת יותר מדי ביקורתית, אבל באמת באמת כוונתי לדברים קטנים, שאולי רק אני שמה לב אליהם, ובכלל - התמונה מדהימה. אני מעירה הערות כאלה על צ'ופצ'יקים קטנים שהפריעו לי, רק כשאני רואה שהרמה של הציור גבוהה ויש למה לצפות מהיוצר..
[ליצירה]
נושא:
אמרת כך:
"לכן צריך לבחון כל סיפור ושיר גם דרך המשקפיים האובייקטיביות
(של המבקר), בקריאה שניה. קריאה ראשונה ספונטנית - שניה
ביקורתית.
זאת לא הערה ביקורתית כלפי כל מאן דהו. אין אדם שפטור מהמקסם
הרגשי הזה (ואני בכללם): אבל רק מעטים מצליחים להתעלות עליו."
יש לי הסתייגות קטנה. לדעתי, יצירה (ספרות וכל סוג אחר של אמנות), מנסה להעביר הרגשה בעזרת כלים כלשהם. הקריאה הראשונה צריכה להיות ספונטנית. הקריאה השניה ביקורתית. אבל הקריאה השניה לא צריכה לנסות להראות שמה שהרגשת בראשונה זה סתם רמאות, מניפולציה רגשית, ואסור לך 'ליפול בפח' של הדבר האיום והנורא הזה. להפך. בקריאה הראשונה הרגשות עוברים או לא עוברים דרך היצירה באופן פחות מודע, והקריאה השניה, הביקורתית, צריכה לנסות להעביר את זה למודעות, ובה צריך להסביר מה ביצירה גרם לכל הרגשה. אם הרגשתי הזדהות, אילו כלים ספרותיים גרמו לי להרגיש את זה? אם השתעממתי ולא הצלחתי לקרוא את הסיפור עד הסוף, מאילו דברים באופן הכתיבה זה נובע? כלומר, הקריאה השניה לא מנסה לסתור את הראשונה אלא להבין אותה ולנתח אותה דרך הכלים של הספרות, או כל אמנות אחרת. אני לא חושבת ששייך בכלל לדבר פה על מניפולציות רגשיות. אין שום דבר לא בסדר בהעברת רגש בסיפור, או קטע, או מה שלא יהיה. חבל שאתה חושב שהתחברות לרגש היא דרגה נמוכה שצריך להתעלות מעליה.
[ליצירה]
104
הו, ממזי, אל תחלום
אל תהיה תמים..
לא נפגש ביום
ולא מן הימים.
(אלא אם כן תבוא פתאום
לצומת שילת, בשיא החום)
אם המפגש יהיה בסוף,
(מה שלא כל כך נראה לי)
זה יהיה ביום לא טוב:
לא יכולה לי או לא בא לי.
המניין כבר נמנה
והכפילות לא נחשבה
אולי אתה נמנה
על התגובה השבעים ושבעה?
לא, כי גם אותה כתב
המשורר, אבי מרב...
אז אם פרס ניחומים דרשת
הרי לך מה שביקשת:
התגובה המאה ועשרים
תהא לממזי, חברים!
[ליצירה]
כמו שכבר אמרתי:
חזק, עמוק, מטורף ושרוט. לאו דווקא בסדר הזה. ויש לי השגות על עניין האפילפסיה כאמור, ואף על עניין המעברים מגוף שלישי לראשון וראשון לשלישי.
אם כי זה לא עד כדי כך נורא.
[ליצירה]
נהדר, פשוט נהדר.
ב"ה
כבר קראתי קודם, אבל פתאום שמתי לב להרגש אינו דיו.. אז גם כשאתה כותב דברים שאינם ברוח היתולית, עדיין ניתן לראות את קוציך מבצבצים פה ושם בין השורות.
[ליצירה]
לומשנה,
ב"ה
אל תשים לב אליו. הלא הוא מדבר בגנות האלימות ובעד השלום בלי סוף, אבל כשהמהומה התקשורתית עוברת לנשים חד הוריות, אז פתאום כן צריך אלימות. אתה הרי יודע שהכל אצלו זה עניין של ניפוח ועשיית כותרות, הוא נהנה לעשות רוח, ואתה לא צריך לתת לו הרגשה שאתה שם לב אליו.
[ליצירה]
מישי אחרת מציעה לפונדלה מורטה להוריד את ארבע השורות האחרונות בתגובה שלו.
אביב - נדמה לי שהמילה חצוף דווקא שייכת. היא מתייחסת לרעל שלה (של בת הזוג), שבשעת כיסוף מתחזה לצוף. דווקא שלוש השורות האחרונות מוצלחות יותר משאר השיר לטעמי. חמודות ושנונות ונכונות ומבטאות את העיוורון שהאהבה גורמת.
[ליצירה]
כמו שכבר אמרתי:
חזק, עמוק, מטורף ושרוט. לאו דווקא בסדר הזה. ויש לי השגות על עניין האפילפסיה כאמור, ואף על עניין המעברים מגוף שלישי לראשון וראשון לשלישי.
אם כי זה לא עד כדי כך נורא.
תגובות