שיחקת בי -
אוהב
לא אוהב
אוהב
לא אוהב
אוהב
ולפרח שלנו
נגמרו העלים...
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחלה, ואף מהנה ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. וואו. מזדהה עם כל מילה. וגם כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] - יוווו.. כל כך מכיר את זה.. והדימוי גורם לך לחייך, בעצב, בסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסיייייייים מתה על הקצרצרים האלה עם הכפל משמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו בכל יצירה כמעט יש משו שאני מזדהה איתו אבל את זה אימצתי :) אחותי תמשיכי כך |נשיקה| [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד.. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט יפה :-) קצר וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] פרח נוגע פוגע ובתוכי הלב יודע [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץץץ כאב אהבה... עד כמה מוכר... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים שיר עם תובנות בצדו. חזק מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי עוד הרבה מה לאמור, פונדל. אך מפני דרכי שלום ונעם, אומר שלום (ונעם?) ואשאיר לך את המילה האחרונה. היה בטוב אתה וכל צבא אביריך! (: [ליצירה]
- [ליצירה] מה שלום ביכורים? . [ליצירה]
- [ליצירה] אין ספק שיש משהו חזק ביכולת התמצות, אבל סו - את ללא ספק מדברת שטויות. סרבול? הורסת? [ליצירה]
- [ליצירה] סופר, למה אאוץ'? זה דווקא לא כואב. מרק - יצא לך ממש מעולה, ברגע שהתחלתי לקרוא חשבתי על הספר הנ"ל.. [ליצירה]
- [ליצירה] יונתן, המשפט האחרון של פרמה הוכח בעזרת כלים מתמטיים שהתפתחו מאות שנים אחרי שפרמה מת, כך שלא יתכן שההוכחה שמוכרת לנו כיום היא ההוכחה שפרמה הוכיח בזמנו, ולכן יש רבים הטוענים שהוא פשוט היתל במתמטיקאים, בלי כל קשר לכך שהבעיה נפתרה בסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, אז קלעתי או לא? [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין! תוך חיפוש פשוט בגוגל, מצאתי עוד תרגום לג'ברווקי (שלישי בינתיים, אבל בטח יש המון..) רוצים? http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=21865&blogcode=405579 [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו. כמה מהמם. מהמם = גורם לאנשים להיות המומים. שלא תבינו לא נכון. אבל זה גם נורא יפה כזה. מעבר לכל החושך שאתה מנסה להראות נרקם לו משהו מופלא: תינוק מתבוסס בדמיו = מי שזה עתה נולד, וטרם נרחץ. "מלאך המוות בראשו עם מטהו מכה" - המדרש אומר שכשנולד תינוק, איזה מלאך מכה אותו, כאפה בפה וכאפה ברגל, או בסנטר. בקיצור, מכה אותו. ערפל כחומה סוכך על האור - כן, לאשה שיולדת קשה מאוד בזמן הלידה, אפילו אומרים שאשה יולדת מקריבה קרבן כי יתכן שהיא נשבעה איזה משו לא טוב כשהיא היתה באמצע הלידה. אבל הערפל סוכך על האור, ז"א שיש אור! זאת לידה של חיים חדשים! אנשים במדים מנסים לעזור - אלה כמובן הרופאים והאחיות. איש במדים לקח בבשורה את לבה - הרופא, הלבוש במדי לבן מלאכיים כאלה, מבשר לה את הבשורה: "זאת בת". ולבה קופץ לשמים מרוב אושר. והמלה "אבא", שחוזרת על עצמה בסוף היצירה - היא כמובן המילה הראשונה שלומד התינוק הטרי להגות. מתוארת פה, כמו שאתם רואים, סצינה של לידה ושל חיים. זה קשה, כמובן, אך בסופו של דבר זה טוב. כנראה שהעם שלנו נמצא במן תהליך שכזה. והבעיה היחידה היא: "איש קטוע יד מנסה לזעוק לעזרה" - לפעמים אין לנו יד, אנחנו יותר מדי חושבים ופחות מדי עושים, ואז באמת קשה לצאת מתוך האפלה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לאאא ב"ה אני חולקת עליכם: זה לא שהיא בוחרת דווקא אפיק מסויים ומוותרת על כל האפיקים האחרים. לא. היא יכולה דווקא לעבור בכלמיני אפיקים. הרעיון הוא, שהיא לא רוצה סתם לזרוק את עצמה בלי הגדרה, היא לא רוצה להיות בלי אפיק, היא רוצה שבכל מקרה יהיה לה אפיק מוגדר ומסודר. ומה היתרון באפיק כזה? שהוא יכול להיות ככלי, וגו' (ע"ע תגובתי הקודמת). [ליצירה]
- [ליצירה] אזמה?! מה, אסור לתרגם דברים פעמיים? ככל שהיצירה דגולה יותר, כך היא מתורגמת יותר. חוצמיזה, המתרגם השני בכלל לא שינה את המילה ג'ברווקי, ולא המציא לה מילה חדשה בעברית. לא מספיק יצירתי מצדו :-P [ליצירה]
תגובות