הוא הביט סביבותיו בתיסכול, מנסה להבין, לעזאזל, לאיפה נעלם יין הקפריסין. "ניסים!". אין תגובה. "ניסייים!, אני צריך אותך כאן דחוף!". שקט. "נו, מה איתך ניסים! תתעורר שנייה ובוא לכאן!". חריקה קטנה מכיוון המדרגות. ניסים עלה בכבדות מלמטה, גורר אך בקושי את גופו העייף. "מה הבעיה", הוא לאט. "ראית את היין קפריסין אולי? אני מחפש אותו כבר שעתיים!". ניסים הרים את גביני עיניו נורא לאט, היישיר מבט לרחמים. "חיפשת מתחת לקונטיינר?". "חיפשתי". "מאחורי הארון, איפה שהשום והחלבנה?". "חיפשתי שם חצי שעה בערך. כלום". "בבגאז' של האוטו חיפשת?" "אין אוטו. לקחו אותו לתקן את הפקונג ראש. ואין שום יין קפריסין". ניסים הניח את לחיו בתוך כף ידו העבה ונהם בשקט, חושב איפה יכול להיות היין קפריסין. "לעזאזל", נזכר רחמים לפתע, "לא חיפשתי איפה שהארון של ז'ורז'ט הזקנה! היא תמיד לוקחת קצת יין קפריסין, אומרת שזה טוב ללב!". רחמים הסתובב במהירות ורץ לארון של ז'ורז'ט, אולי היין קפריסין שם. ניסים הביט בו בעיניים כמעט עצומות, וכמעט נרדם כשהגיע רחמים ובפיו הבשורה המדאיבה אך הצפוייה. "אין שם יין קפריסין. קצת בורית כרשינה עבשה מהחורף שעבר, ועכבישים שאכלו את הבורית כרשינה ומתו מרוב שהיה להם מגעיל. ונמלה אחת, אני חושב, בצבע אפור כזה". ניסים השתדל לא לקרוס. "מעל האינסטלציה בדקת? אולי מישהו זרק שם ת'בקבוק של היין קפריסין?". כשרחמים חזר מהאינסטלציה היה כבר די מאוחר, וניסים שכב על הריצפה , נוחר בעייפות. "ניסים". "חררר". "ניסים!". "אה, מה עכשיו". "אין יין קפריסין גם איפה שהאינסטלציה". לניסים נשבר. הוא היה עייף מדי ומדוכא מדי מהחיים ובכלל. "יודע מה", הוא אמר לרחמים בקול עייף מאוד- מאוד. "תביא חימר חיוור עתיק".