[ליצירה]
סתם שאלה..
מאז שכתבת...האם עדיין משתדל?
האם עדיין אוהב? עד כלות נשמתך? עד הישרפה בלהבות האש של עיני אישתך? עבד למילותיה? חרוף דבריה? חסיד אמרותיה?
האם חינם ניתנה לה המתנה? האם באמת ובתמים ללא בדלה של תמורה?
[ליצירה]
"קחי מרחק מן המבט, הישרי בו מבט".
פרק את הפחד לגורמים, לא הבריחה.. הכל קל, הכל פשוט. זה כואב, צורב, אבל זו עדיין נשיקה של השמש. הדרך קלה.
תודה.
[ליצירה]
כתוב טוב, נשמע מזעזע. חשבתי למצוא בשיר "אהבה עזה" ומצאתי מוות. אהבה היא חיים גם אם היא בוששת לבוא. ממליץ לך למצוא את הספר שנכתב לפני שנים רבות, (אולי אצל אוסף הספרים של איתמר לוי במושב צרופה). הספר נקרא "עזה כחיים".
לאהבה מסר כפול
[ליצירה]
מרגש, עדין, מרנין.
מטאפורות יפיפיות, משדרות אצילות.
גרשון יקר, אתה אומר "כל (אשר) בו אני חפץ", כאילו מה בסה"כ אני מבקש? אז דע שזה
ה-מ-ו-ן.
ואם אתה גם מצליח להעניק אתזה, אזי הרמוניה בשלמותה:))
שיהיה לכם תמיד. בעיקר כל פכפוך :)
כּנרת
[ליצירה]
יפה מאוד
נהניתי לקרוא, אבל אם תתיר לי מעט ביקורת קטנטנה, "לא מחובר לכלום" היה יכול להשתנות ל"לא מחובר לדבר" או משהו כזה, אלא אם כן היתה לך כונה נסתרת שאני אשמח אם תכתוב לי עליה.
[ליצירה]
תמהני
אם כן מה נשאר אתה בארץ עזובה זו אשר חדשות לבקרים מתחדשות עליה גזרות שמד, מצד מדינות ערב הממומנות בחסות ברית המועצות, כולל כל סוגי טילי הבליסטיקה נשקים אישים טנקים וכו', הלא טובה אמא רוסיה מכל אמהות שבעולם אם כן לך והתרפק לך על חומות הברזל שלה, ונראה אם יעניקו לך חומות אלו די חופש ולו על מנת שתתרגם אחדים משיריך, בעוד אלך אני להתרפק על אבני הכותל הספוגים בדמעות ודם בניה השבים אליה מפוגרומים וסופות מדבר עזות, בני ירושלים.
[ליצירה]
אכן יש צדק בדבריך
כי בהתחלה כתבתי למען נערה שנקטפה בטרם עת, אך ויתרתי על הרעיון חלקית, והובלתי את השיר לסוף יותר מחשבת מאשר רגשי, כלומר בסוף השיר לא ביטאתי את הכאב מהפרידה אלא את המצב שקורה כשיורד גשם, מבין? שטיפה כזו חשובה שנקטפה בדמי ימיה היא ההתחלה של כל ימות החורף הקשה, כך חשבתי לנווט את השיר, אך אם יש לך רעיון אתה מוזמן לכתוב לי.