[ליצירה]
סתם שאלה..
מאז שכתבת...האם עדיין משתדל?
האם עדיין אוהב? עד כלות נשמתך? עד הישרפה בלהבות האש של עיני אישתך? עבד למילותיה? חרוף דבריה? חסיד אמרותיה?
האם חינם ניתנה לה המתנה? האם באמת ובתמים ללא בדלה של תמורה?
[ליצירה]
"קחי מרחק מן המבט, הישרי בו מבט".
פרק את הפחד לגורמים, לא הבריחה.. הכל קל, הכל פשוט. זה כואב, צורב, אבל זו עדיין נשיקה של השמש. הדרך קלה.
תודה.
[ליצירה]
כתוב טוב, נשמע מזעזע. חשבתי למצוא בשיר "אהבה עזה" ומצאתי מוות. אהבה היא חיים גם אם היא בוששת לבוא. ממליץ לך למצוא את הספר שנכתב לפני שנים רבות, (אולי אצל אוסף הספרים של איתמר לוי במושב צרופה). הספר נקרא "עזה כחיים".
לאהבה מסר כפול
[ליצירה]
מרגש, עדין, מרנין.
מטאפורות יפיפיות, משדרות אצילות.
גרשון יקר, אתה אומר "כל (אשר) בו אני חפץ", כאילו מה בסה"כ אני מבקש? אז דע שזה
ה-מ-ו-ן.
ואם אתה גם מצליח להעניק אתזה, אזי הרמוניה בשלמותה:))
שיהיה לכם תמיד. בעיקר כל פכפוך :)
כּנרת
[ליצירה]
יפה מאוד
רק תשימי לב שהניקוד של הוי"ו במילה "ואבך" הוא עם קמץ ולא פתח.
ואני מסכים עם הנאמר שלא ברורה הכונה, אבל מצד שני זה מאפשר לתת לשלל מחשבות לא בהכרח מכוונות לשיר להיפרס.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
כמה האהבה מעוורת מלראות פגמים...
אילו היינו חכמים יותר בהתחלה, מצד שני זה היה הורס את כל התהבות הנעורים...
שיר מעולה של יאוש שנובע מחוסר התקשרות.
[ליצירה]
כולנו זקוקים לתבלינים אלו לרפא את נשמתינו, לחדש את נעורינו ואהבותינו, ואולי תבלינים אלו, אלו מילים שוחקות ואותם פרחים הם אותיות הפרחות, ובעצם השירה היא הנותנת מעוף לחידוש רגשותינו, אני חושב שכן הוא.
[ליצירה]
תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...".
בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי.
אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום.