כל המחשבות
והרצונות,
נבלעים
בחלל חיוכך,
האבוד.
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה, מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה. קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן, לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן את המילים הקולעות ביותר לביטוי מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד נהניתי לקרוא, אבל אם תתיר לי מעט ביקורת קטנטנה, "לא מחובר לכלום" היה יכול להשתנות ל"לא מחובר לדבר" או משהו כזה, אלא אם כן היתה לך כונה נסתרת שאני אשמח אם תכתוב לי עליה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיניתי את הפרטים, 22... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... גם אני השתמשתי פעם באותו הפרק... http://tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=38736 [ליצירה]
- [ליצירה] נבואת זעם קשה על גורל הזוגיות שנכתבה בלהב מושחז, כתוב יפה אם כי איני בדיעה אחת עמך. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובות מחממות הלב! שיהיה לכולם שבת מבורכת! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה קראתי את הקישור, השיר שלך יפהפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אין לך מושג כמה אני אוהב את השירים שלך... המילים, הזרימה, הריח והטעם ובעיקר בעיקר הצער והאהבה... תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה יש בזה נגיעה של תמימות וילדותיות, אהבה קטנה. [ליצירה]
תגובות