[ליצירה]
תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...".
בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי.
אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום.
[ליצירה]
יפה מאוד
נהניתי לקרוא, אבל אם תתיר לי מעט ביקורת קטנטנה, "לא מחובר לכלום" היה יכול להשתנות ל"לא מחובר לדבר" או משהו כזה, אלא אם כן היתה לך כונה נסתרת שאני אשמח אם תכתוב לי עליה.
[ליצירה]
"ללא שם"
הגירוש היכה את נשמתי.
אני רואה את שירי כהמשך לתחילת שירך.
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=22715&codedirecttguva=2891
תגובות