כל המחשבות
והרצונות,
נבלעים
בחלל חיוכך,
האבוד.
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כולנו זקוקים לתבלינים אלו לרפא את נשמתינו, לחדש את נעורינו ואהבותינו, ואולי תבלינים אלו, אלו מילים שוחקות ואותם פרחים הם אותיות הפרחות, ובעצם השירה היא הנותנת מעוף לחידוש רגשותינו, אני חושב שכן הוא. [ליצירה]
- [ליצירה] בלעדיהן? אם הן לא היו, היה עולם משעמם, לא? תודה לך... מקווה שיהיו לך חלומות נעימים יותר משלי... [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה השתיקה של ההר מעצימה את החויה, ומוסיפה נופך. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. יום נפלא גם לך... [ליצירה]
- [ליצירה] את יכולה לשים: אשת נבלה, אשה המשקרה, (בשין שמאלית או ימנית...) אשה מהבילה (בשני המובנים), נחש הבגידה, שועל המרמה, ועוד רבים... אבל הכונה היתה מלשון תככים, מזימה, הסתה... למרות שאין מילה כזו, המצאתי... מקווה שהבנת... תודה על ההתעניינות... גרשון... [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד לך! אני אראה את השיר לאישתי...:-) אולי זה יעזור... [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה, זה כ"כ עצוב, וכ"כ נוגע ללב. פשטות הכתיבה היא לעיתים הדרך הנכונה ביותר לבטא את הצער והכאב העמוקים ביותר, מאוד התחברתי. [ליצירה]
- [ליצירה] על ראשון ראשון, חריזה בשירה בת זמנינו אינה כחריזה בימי הביניים של ספרד, שם יופיו של השיר נבחן בחריזה מעודנת, החריזה בת ימינו לעיתים מטרתה לשבור את הכללים המתווים אותה ולכן לעיתים, בעיקר במקרים של שירים מהמקורות, כאשר השיר שובר את כלליו של המקור דרכו לשבור גם את המקצב ואת החריזה, זו דרכי על כל פנים. שנית לא הבנתי את שהוספת מעצמך, מה הכונה סיומות אינן מתחרזות? אולי הכללים החרוזיים (שאינני מכיר, ואשמח אם תעשיר אותי בידיעתם) טוענים כך, אך, שוב, ישנם שירים בהם מתבקשת החריזה המושלמת וישנם שאין זה מדרך השיר להתאים עצמו לחריזה. דבר נוסף, אם כל היות שיר השירים פיוטי עד מאוד הנה דל הוא בחרוזים. על כל פנים אני מודה על הערותיך הבונות ואשמח להמשיך לקבלם ולהשתדל לתקן את שביכולתי, שבוע טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] השמאל הסוציאליסטי את אחיו שכח מזמן שכן על אהבת העולם כולו ופושעיו נשען גופו המצחין מאכפתיות מדומה ריקבון מעלה כי כאשר יזדקק איש לחסדיו ישרפהו כעלה שכן את בעלי ההון רק הדיבורי הגבוהים מעסיקים ולא האמת בשטח שאותה לעולם אינם רואים. הוי לבעלי הצביעות מחזיקי רסן השלטון והמדיה כל כוחכם כספכם וחייכם הוצאתם בדמגוגיה כדי להכביד לב עם זה ואוזניו להשע אך יום אחד ממלתעותיכם עם זה יוושע ולכם מנה אחת אפיים יתן על אדישותכם ששכחתם כי להגן על אחיכם תפקידכם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
תגובות