אל חוף קסום בצעד קל יצאתי
ואלי שמיים קרירים עיניי נשאתי
לצייר בעיני רוחי אותך בשמלתך הלבנה
עם נגיעת אדום כתמתם בשולי רקמה.
לפתע עננים מתערבלים ברוח רווית מלח
ובאופק מופיעה דמות נאדרת כמראה הוד הקרח
והים הגדול הנורא לקראתי שוצף קוצף
וציורך היפהפה מבין אצבעותי נוטף.
אך ראו איזה פלא, מי זו עולה מִיָּם לעומתי
אין זו כי אם את עלמתי, יפתי, תמתי.
אוחזת בידי ונושאת גופי איתך אל על
על כנפי רוח חורף, בינות לטיפות הטל
שם ממעל לכל רחש בעת היינו עומדים
, כשתחת רגלינו עבים לבנים נקשרים
הפגשנו ידינו בסוד האוהבים הישן
ולאותה רוח נתנו נשוא למרום את הזמן.
תגובות