שישי בצהרים,

צעדים מהדהדים עלי שיש,

מבנה חשוך, עצוב,

אך היא מחכה.

לא,

הוא לא שלח מכתב,

גם לא התקשר,

רק אותם הצעדים הרודפים בחלומות.

אך אין זה חלום,

אמת,

צועדים נעליים גבוהות לעבר מפתן

לא,

אין זה יכול להיות,

לא זוג הוא הנשמע,

אלא זוגות,

לא הוא לא יכול...

נקישה.

"לא!!!"

נקישה.

בתקוה אחרונה, פותחת הדלת,

הוא צעיר, כה צעיר,

לבוש ירוק, רענן,

והיא צעירה, ויפה.

"הוא יחזור?"

והשנים ענו לה עוטי צל

נפל הוא במערכות ישראל.