[ליצירה]
"ללא שם"
הגירוש היכה את נשמתי.
אני רואה את שירי כהמשך לתחילת שירך.
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=22715&codedirecttguva=2891
[ליצירה]
השמאל הסוציאליסטי את אחיו שכח מזמן
שכן על אהבת העולם כולו ופושעיו נשען
גופו המצחין מאכפתיות מדומה ריקבון מעלה
כי כאשר יזדקק איש לחסדיו ישרפהו כעלה
שכן את בעלי ההון רק הדיבורי הגבוהים מעסיקים
ולא האמת בשטח שאותה לעולם אינם רואים.
הוי לבעלי הצביעות מחזיקי רסן השלטון והמדיה
כל כוחכם כספכם וחייכם הוצאתם בדמגוגיה
כדי להכביד לב עם זה ואוזניו להשע
אך יום אחד ממלתעותיכם עם זה יוושע
ולכם מנה אחת אפיים יתן על אדישותכם
ששכחתם כי להגן על אחיכם תפקידכם.
[ליצירה]
תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...".
בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי.
אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום.
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
תגובות