בעינייך חצבתי פנינים
נוצצים ככוכבי מרומים
משפתייך קטפתי שושנים
אדומים, לוהבים כשנים,
הבי תבחרי לך לאיש, היפה בנשים?
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני לא מתכחש לשמחה וצער אהבה ושנאה, רק לביטוייהם בשלב של קשר בוסרי, אבל אם אתה אומר כנראה אתה אדם פתוח מאוד שעדיין לא נפגע מהפתיחות הזו ויש רק לייחל שלעולם לא תיפגע ממנה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה השתיקה של ההר מעצימה את החויה, ומוסיפה נופך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא רק הבכי גם כל הגילויים הללו בפגישה הרביעית, כאילו הדמויות מכירות כבר שנים כדי לחלוק ככה את סודות נפשם הכמוסים ביותר, ואת כאבם העמוק. מצטער אם זה לא נראה לי מציאותי, אם לך קרה שבפגישה רביעית בכית מול משודכת אני לא יודע מה להגיד, ואולי עדיף שלא אגיד. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים הזדהתי כ"כ עם הקטע, אני עצמי כתבתי משהו הנושא לפני 5 דקות... כתיבה מצויינת. [ליצירה]
- [ליצירה] את יכולה לשים: אשת נבלה, אשה המשקרה, (בשין שמאלית או ימנית...) אשה מהבילה (בשני המובנים), נחש הבגידה, שועל המרמה, ועוד רבים... אבל הכונה היתה מלשון תככים, מזימה, הסתה... למרות שאין מילה כזו, המצאתי... מקווה שהבנת... תודה על ההתעניינות... גרשון... [ליצירה]
- [ליצירה] ורק עלה זהב אחרון על אדמה לחה מדמעות תנדוף לזכרון דראון להזכיר ידידו לדורות [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך נסיך על כל התגובות מחממות הלב, אני מעריך מאוד את ההערכה שלך... לגבי עצם העניין, הבנת נכון, ואפילו יותר מזה, כי זו המציאות שלי כרגע ממש, אהבה שנשארת באופק, שאינה מסוגלת לגעת בי ואני בה, ורק מראה שקופה לחלוטין מפרידה ביני ובינה אבל היא אטומה ככל זכוכית. וזה כואב לראות תמיד את האהבה הבלתי אפשרית הזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] תמיד געגועים ואהבה... יום נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה ומרגש, נגעת לי בלב, כהרגלך עלי לציין... [ליצירה]
תגובות