אל האבדון בצעד קל יצאתי,

שורק בקרבי בעליזות בלדת זיכרון,

למצוא את אדיפוס היקר, אחי.

משולי מלכודות קטפתי פרחי מות,

לעטרת קרקפת רעי.

ממעין רעיל שתיתי להרוות ולהחיות את רוחי.

בדרכי פגשתי אנשים אשר כמוני,

מעט חיורים מעט רזים, מעט מכל,

לשלום לי נופפו, ולשלום להם נופפתי.

כאשר אל קצה הסוף הגעתי

שם בערה בעליזות אש התופת,

ולמען חמם עצמותיי הקרות לצידה נשכבתי.

אל ביתי לא שבתי עוד,

שם לא היה לי טוב.

ידידה חדשה מצאתי,

לה קרנים וזנב

ובקלשונה אותי דקרה,

וכך הגעתי למנוחה.