חלומותינו כעבים על פסגת השריון
עננים השטים על רוחות הדמיון
צולחים שממות ומוצאים ניאות
ומגלים אשר בליבנו הוחבא מראות.
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל הכבוד לך! אני אראה את השיר לאישתי...:-) אולי זה יעזור... [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה יש בזה נגיעה של תמימות וילדותיות, אהבה קטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה השתיקה של ההר מעצימה את החויה, ומוסיפה נופך. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן שאבתי רעיונות ואף מבנה חלקי משיר זה, בגין היותו אחד השירים שנחרטו עמוק בתודעתי, מאז ניצני בגרותי, מפני עומקו וכאבו העמוק והמוחשי כ"כ. מצד שני, הרעיון אינו אותו רעיון, וראשית כוונתי לא היתה תיאור של השואה, למרות שהשיר הינו בידכם, הבינו אותו ככל אשר ישכם חפצים. וכמו ש"כאן בקרון" הוא ממועדפיי אם הייתי מחלק ציון ליצירותיי, שאינן כלל באותה רמת כתיבה מוצלחת של שאר היוצרים באתר ועפר אני לרגליהם, הטובה והעמוקה שבהן היא בלי ספק זו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, רגיש ותמציתי... פשוט יצירה.. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בהתחלה לא התחברתי למילים הן נראו לי כתובות למען החרוז, אבל החלק השני מדהים, אישיות, כואבות, אוהבות ולוטפות, בעיקר שתי השורות האחרונות, יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיניתי את הפרטים, 22... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, דרכי התפילה של אמותינו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... גם אני השתמשתי פעם באותו הפרק... http://tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=38736 [ליצירה]
