בשריקת הרוח
הנושקת ניצני עלים
הנסגרים לעת ליל.
בלחישת השקט
הנמסכת לאוזני
המאזינים באמת ובתמים.
בהבזק האור האחרון
הנשלח משמש גוועת
הבוער באלפי מדורות.
בוכה אני את דמעתך
בעין טרוטה
ושותק את צערך
שלהכילו אין תקוה.
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני לא מתכחש לשמחה וצער אהבה ושנאה, רק לביטוייהם בשלב של קשר בוסרי, אבל אם אתה אומר כנראה אתה אדם פתוח מאוד שעדיין לא נפגע מהפתיחות הזו ויש רק לייחל שלעולם לא תיפגע ממנה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד רק תשימי לב שהניקוד של הוי"ו במילה "ואבך" הוא עם קמץ ולא פתח. ואני מסכים עם הנאמר שלא ברורה הכונה, אבל מצד שני זה מאפשר לתת לשלל מחשבות לא בהכרח מכוונות לשיר להיפרס. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך נסיך על כל התגובות מחממות הלב, אני מעריך מאוד את ההערכה שלך... לגבי עצם העניין, הבנת נכון, ואפילו יותר מזה, כי זו המציאות שלי כרגע ממש, אהבה שנשארת באופק, שאינה מסוגלת לגעת בי ואני בה, ורק מראה שקופה לחלוטין מפרידה ביני ובינה אבל היא אטומה ככל זכוכית. וזה כואב לראות תמיד את האהבה הבלתי אפשרית הזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] דמגוגיה זולה [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה יש בזה נגיעה של תמימות וילדותיות, אהבה קטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, דרכי התפילה של אמותינו. [ליצירה]
- [ליצירה] על ראשון ראשון, חריזה בשירה בת זמנינו אינה כחריזה בימי הביניים של ספרד, שם יופיו של השיר נבחן בחריזה מעודנת, החריזה בת ימינו לעיתים מטרתה לשבור את הכללים המתווים אותה ולכן לעיתים, בעיקר במקרים של שירים מהמקורות, כאשר השיר שובר את כלליו של המקור דרכו לשבור גם את המקצב ואת החריזה, זו דרכי על כל פנים. שנית לא הבנתי את שהוספת מעצמך, מה הכונה סיומות אינן מתחרזות? אולי הכללים החרוזיים (שאינני מכיר, ואשמח אם תעשיר אותי בידיעתם) טוענים כך, אך, שוב, ישנם שירים בהם מתבקשת החריזה המושלמת וישנם שאין זה מדרך השיר להתאים עצמו לחריזה. דבר נוסף, אם כל היות שיר השירים פיוטי עד מאוד הנה דל הוא בחרוזים. על כל פנים אני מודה על הערותיך הבונות ואשמח להמשיך לקבלם ולהשתדל לתקן את שביכולתי, שבוע טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] דמעות?... נראה לי שהסיפור גולש מן המציאותי קצת... [ליצירה]
- [ליצירה] אין לך מושג כמה אני אוהב את השירים שלך... המילים, הזרימה, הריח והטעם ובעיקר בעיקר הצער והאהבה... תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] צודקת שזה מעט מבלבל, אבל אני חושב שזה חלק מהבלבול שחשה יערה, התמוטטות העולם מסביבה, וגם חוסר הקשר של מוטי לעולם, ופתאום בבלאגן באה המכה הקשה ביותר, חשבתי שזה יוסיף נופך רגשי לדמויות, ובכל זאת אם תשימי לב יש הדרגתיות מסויימת שתוחמת מיהו החי ביותר ומי כבר לא ובינהם מי שחי במציאות אחרת, בקיצור יש כונה אפילו בניקוד אם תשימי לבף אך יכול להיות שהצדק עמך וזה מבולבל מדי בשביל סיפורת. [ליצירה]
