בשריקת הרוח

הנושקת ניצני עלים

הנסגרים לעת ליל.

 

בלחישת השקט

הנמסכת לאוזני

המאזינים באמת ובתמים.

 

בהבזק האור האחרון

הנשלח משמש גוועת

הבוער באלפי מדורות.

 

 

בוכה אני את דמעתך

בעין טרוטה

ושותק את צערך

שלהכילו אין תקוה.