עיגלתי את כל הפינות
בהן הזרתות נתקלות
חוץ מן הפינה בה
הכי כואב לי להיתקע...
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל הכבוד לך! אני אראה את השיר לאישתי...:-) אולי זה יעזור... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד נהניתי לקרוא, אבל אם תתיר לי מעט ביקורת קטנטנה, "לא מחובר לכלום" היה יכול להשתנות ל"לא מחובר לדבר" או משהו כזה, אלא אם כן היתה לך כונה נסתרת שאני אשמח אם תכתוב לי עליה. [ליצירה]
- [ליצירה] השמאל הסוציאליסטי את אחיו שכח מזמן שכן על אהבת העולם כולו ופושעיו נשען גופו המצחין מאכפתיות מדומה ריקבון מעלה כי כאשר יזדקק איש לחסדיו ישרפהו כעלה שכן את בעלי ההון רק הדיבורי הגבוהים מעסיקים ולא האמת בשטח שאותה לעולם אינם רואים. הוי לבעלי הצביעות מחזיקי רסן השלטון והמדיה כל כוחכם כספכם וחייכם הוצאתם בדמגוגיה כדי להכביד לב עם זה ואוזניו להשע אך יום אחד ממלתעותיכם עם זה יוושע ולכם מנה אחת אפיים יתן על אדישותכם ששכחתם כי להגן על אחיכם תפקידכם. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מתכחש לשמחה וצער אהבה ושנאה, רק לביטוייהם בשלב של קשר בוסרי, אבל אם אתה אומר כנראה אתה אדם פתוח מאוד שעדיין לא נפגע מהפתיחות הזו ויש רק לייחל שלעולם לא תיפגע ממנה. [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא על ניצירה הזו ציפיתי שיהיו תגובות יתר על שאר השירים, האם זה מפני שרוב הקריאה היא של שירה? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על הביקורת החמה, אני שב לבקר לעיתים מזומנות יותר רק לאחרונה לאחר שזמן רב לא הייתי יכול לבקר באתר באריכות. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בהתחלה לא התחברתי למילים הן נראו לי כתובות למען החרוז, אבל החלק השני מדהים, אישיות, כואבות, אוהבות ולוטפות, בעיקר שתי השורות האחרונות, יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] צודקת הדס, שיניתי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] דמגוגיה זולה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
תגובות