עיגלתי את כל הפינות
בהן הזרתות נתקלות
חוץ מן הפינה בה
הכי כואב לי להיתקע...
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "ללא שם" הגירוש היכה את נשמתי. אני רואה את שירי כהמשך לתחילת שירך. http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=22715&codedirecttguva=2891 [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה יש בזה נגיעה של תמימות וילדותיות, אהבה קטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] באופן כללי יש צדק בדבריך, אך על מנת להיצמד למקור: "בקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני", היה עליי להשתמש בביקשתיך ומצאתיך... וכן לעניין "ואחזה בך", מכיון שזה שיר הבנוי על אותם פסקאות, צריך היה לשמור על קשר מסויים למקור, להציג את הבנתי את הנאמר בפסוקים, או יותר נכון את מה שרציתי להביע בפסוקים, ועל כן, הזיקה חייבת להישמר, אך בפעמים הבאות אשתדל יותר, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים הזדהתי כ"כ עם הקטע, אני עצמי כתבתי משהו הנושא לפני 5 דקות... כתיבה מצויינת. [ליצירה]
- [ליצירה] על ראשון ראשון, חריזה בשירה בת זמנינו אינה כחריזה בימי הביניים של ספרד, שם יופיו של השיר נבחן בחריזה מעודנת, החריזה בת ימינו לעיתים מטרתה לשבור את הכללים המתווים אותה ולכן לעיתים, בעיקר במקרים של שירים מהמקורות, כאשר השיר שובר את כלליו של המקור דרכו לשבור גם את המקצב ואת החריזה, זו דרכי על כל פנים. שנית לא הבנתי את שהוספת מעצמך, מה הכונה סיומות אינן מתחרזות? אולי הכללים החרוזיים (שאינני מכיר, ואשמח אם תעשיר אותי בידיעתם) טוענים כך, אך, שוב, ישנם שירים בהם מתבקשת החריזה המושלמת וישנם שאין זה מדרך השיר להתאים עצמו לחריזה. דבר נוסף, אם כל היות שיר השירים פיוטי עד מאוד הנה דל הוא בחרוזים. על כל פנים אני מודה על הערותיך הבונות ואשמח להמשיך לקבלם ולהשתדל לתקן את שביכולתי, שבוע טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד אהבתי את האמירה "שבורות מידותיו/לחצאי אמיתות". [ליצירה]
- [ליצירה] אוהב, פשוט וקולע... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] את יכולה לשים: אשת נבלה, אשה המשקרה, (בשין שמאלית או ימנית...) אשה מהבילה (בשני המובנים), נחש הבגידה, שועל המרמה, ועוד רבים... אבל הכונה היתה מלשון תככים, מזימה, הסתה... למרות שאין מילה כזו, המצאתי... מקווה שהבנת... תודה על ההתעניינות... גרשון... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך נסיך על כל התגובות מחממות הלב, אני מעריך מאוד את ההערכה שלך... לגבי עצם העניין, הבנת נכון, ואפילו יותר מזה, כי זו המציאות שלי כרגע ממש, אהבה שנשארת באופק, שאינה מסוגלת לגעת בי ואני בה, ורק מראה שקופה לחלוטין מפרידה ביני ובינה אבל היא אטומה ככל זכוכית. וזה כואב לראות תמיד את האהבה הבלתי אפשרית הזאת. [ליצירה]
תגובות