[ליצירה]
"קחי מרחק מן המבט, הישרי בו מבט".
פרק את הפחד לגורמים, לא הבריחה.. הכל קל, הכל פשוט. זה כואב, צורב, אבל זו עדיין נשיקה של השמש. הדרך קלה.
תודה.
[ליצירה]
כולנו זקוקים לתבלינים אלו לרפא את נשמתינו, לחדש את נעורינו ואהבותינו, ואולי תבלינים אלו, אלו מילים שוחקות ואותם פרחים הם אותיות הפרחות, ובעצם השירה היא הנותנת מעוף לחידוש רגשותינו, אני חושב שכן הוא.
[ליצירה]
צודקת שזה מעט מבלבל, אבל אני חושב שזה חלק מהבלבול שחשה יערה, התמוטטות העולם מסביבה, וגם חוסר הקשר של מוטי לעולם, ופתאום בבלאגן באה המכה הקשה ביותר, חשבתי שזה יוסיף נופך רגשי לדמויות, ובכל זאת אם תשימי לב יש הדרגתיות מסויימת שתוחמת מיהו החי ביותר ומי כבר לא ובינהם מי שחי במציאות אחרת, בקיצור יש כונה אפילו בניקוד אם תשימי לבף אך יכול להיות שהצדק עמך וזה מבולבל מדי בשביל סיפורת.
[ליצירה]
אכן יש צדק בדבריך
כי בהתחלה כתבתי למען נערה שנקטפה בטרם עת, אך ויתרתי על הרעיון חלקית, והובלתי את השיר לסוף יותר מחשבת מאשר רגשי, כלומר בסוף השיר לא ביטאתי את הכאב מהפרידה אלא את המצב שקורה כשיורד גשם, מבין? שטיפה כזו חשובה שנקטפה בדמי ימיה היא ההתחלה של כל ימות החורף הקשה, כך חשבתי לנווט את השיר, אך אם יש לך רעיון אתה מוזמן לכתוב לי.
[ליצירה]
השמאל הסוציאליסטי את אחיו שכח מזמן
שכן על אהבת העולם כולו ופושעיו נשען
גופו המצחין מאכפתיות מדומה ריקבון מעלה
כי כאשר יזדקק איש לחסדיו ישרפהו כעלה
שכן את בעלי ההון רק הדיבורי הגבוהים מעסיקים
ולא האמת בשטח שאותה לעולם אינם רואים.
הוי לבעלי הצביעות מחזיקי רסן השלטון והמדיה
כל כוחכם כספכם וחייכם הוצאתם בדמגוגיה
כדי להכביד לב עם זה ואוזניו להשע
אך יום אחד ממלתעותיכם עם זה יוושע
ולכם מנה אחת אפיים יתן על אדישותכם
ששכחתם כי להגן על אחיכם תפקידכם.
[ליצירה]
יפה
בהתחלה לא התחברתי למילים הן נראו לי כתובות למען החרוז, אבל החלק השני מדהים, אישיות, כואבות, אוהבות ולוטפות, בעיקר שתי השורות האחרונות, יפה מאוד.
תגובות