בצורה כה עדינה ומתוקה אמרת לי
כמה מעניין וחכם, סבורה את שאני.
כמה נחמד נדיב וטוב לב,
שכתיבתי תמה וקולי לך ערב.
וכדי להעצים את ההרגשה המעיקה,
אמרת שפעם באמת היתה ביננו אהבה.
חשבת כי בזה פתרת את כל הבעיות,
כי את ששברת לרסיסים, בידך לרפאות.
אך עתה הבנתי שליבך חסר הוא רגש,
ושכל דברי המתק לא היו אלא רעל ופרש.
ולכן אני מניח אך גם מאמין ומצפה,
שמצאת איש אשר כמוך שלבו בקרבו נכה.
