טופפות רגלי על החוף
חול דק ושחוק.
וטובע אני בים
המחשבות,
מה יהיה?
כמה עוד?
מטייל אני בעבי יערות
בינות לעצים ארוכי ענפים
ותולה אני
עוד תקוות
לעתיד טוב.
מבקר אני בבתי חולים,
בין נפגעים אשר בבשרם מתכות,
ונועץ אני בליבי
?עד מתי עוד יהיו אבידות
מבקר אני בעיירה בצפון
בינות למטר טילים מלבנון
ולגופי נוחתת
מין רוח נבואה
אנו ננצח במלחמה.
כי כאשר בינות לחיילים ניצבתי
ונשק אל כתף הרמתי
חדרה לתוכי
ההבנה
שחיילים כאלה
אין עוד באף מדינה.
