דפים מצהיבים שריח העבר

מעיב בם על ריח העתיד

נפתחים מולי בתחינה אילמת.

 

ואני, סוגרם באחר ידי,

ללא כל כונה להבין,

כל עוד דמותך במוחי מרצדת.

 

ואט אט, מחוסר הבנה

שנסיון העבר הוא מראת העתיד,

מבין אצבעותיי הפתוחות

בזעקה

            בתמיהה, את ניגרת.