אחח כל כך מוכר..=\ עצוב לראות אדם אהוב שלא מחזיר אהבה..ולפעמים אף קרות לא ברורה..וככל שהוא קר יותר,כך אתה מתגעגע ורוצה יותר..אכן כואב..
מקסים!:)
תודה לך..
[ליצירה]
אחח כל כך מוכר..=\ עצוב לראות אדם אהוב שלא מחזיר אהבה..ולפעמים אף קרות לא ברורה..וככל שהוא קר יותר,כך אתה מתגעגע ורוצה יותר..אכן כואב..
מקסים!:)
תודה לך..
[ליצירה]
אני לא מתכחש לשמחה וצער אהבה ושנאה, רק לביטוייהם בשלב של קשר בוסרי, אבל אם אתה אומר כנראה אתה אדם פתוח מאוד שעדיין לא נפגע מהפתיחות הזו ויש רק לייחל שלעולם לא תיפגע ממנה.
[ליצירה]
תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...".
בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי.
אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום.
תגובות