והיא כפורחת עלתה ניצה
ובליבי, שתלה ניצני ערגה.
אל מול עיניי נובטת, ניבטת,
ויופיה הנקי מכל חטא,
מחדד הכאב בי כאבן משחזת.
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה! אהבתי את הכתיבה שלך-היא חודרת אל הרגש! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] יש משהו במילים שלך... אני לא יודע להסביר את זה, המילים שבהן אתה בוחר והצורה בה אתה משתמש בהן... שיר מלא בגעגוע!! פשוט יפיפה [ליצירה]
- [ליצירה] אחח כל כך מוכר..=\ עצוב לראות אדם אהוב שלא מחזיר אהבה..ולפעמים אף קרות לא ברורה..וככל שהוא קר יותר,כך אתה מתגעגע ורוצה יותר..אכן כואב.. מקסים!:) תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך נסיך על כל התגובות מחממות הלב, אני מעריך מאוד את ההערכה שלך... לגבי עצם העניין, הבנת נכון, ואפילו יותר מזה, כי זו המציאות שלי כרגע ממש, אהבה שנשארת באופק, שאינה מסוגלת לגעת בי ואני בה, ורק מראה שקופה לחלוטין מפרידה ביני ובינה אבל היא אטומה ככל זכוכית. וזה כואב לראות תמיד את האהבה הבלתי אפשרית הזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה האהבה מעוורת מלראות פגמים... אילו היינו חכמים יותר בהתחלה, מצד שני זה היה הורס את כל התהבות הנעורים... שיר מעולה של יאוש שנובע מחוסר התקשרות. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה, זה כ"כ עצוב, וכ"כ נוגע ללב. פשטות הכתיבה היא לעיתים הדרך הנכונה ביותר לבטא את הצער והכאב העמוקים ביותר, מאוד התחברתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כואב אל תתני לאנשים כאלה להרוס לך את החיים, תתרחקי מהם כמה שיותר מוקדם, לי הם הרסו כבר חלק, אז תלמדי מהנסיון... [ליצירה]
- [ליצירה] תמיד געגועים ואהבה... יום נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד אהבתי את האמירה "שבורות מידותיו/לחצאי אמיתות". [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה! יום מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן שאבתי רעיונות ואף מבנה חלקי משיר זה, בגין היותו אחד השירים שנחרטו עמוק בתודעתי, מאז ניצני בגרותי, מפני עומקו וכאבו העמוק והמוחשי כ"כ. מצד שני, הרעיון אינו אותו רעיון, וראשית כוונתי לא היתה תיאור של השואה, למרות שהשיר הינו בידכם, הבינו אותו ככל אשר ישכם חפצים. וכמו ש"כאן בקרון" הוא ממועדפיי אם הייתי מחלק ציון ליצירותיי, שאינן כלל באותה רמת כתיבה מוצלחת של שאר היוצרים באתר ועפר אני לרגליהם, הטובה והעמוקה שבהן היא בלי ספק זו. [ליצירה]
- [ליצירה] כולנו זקוקים לתבלינים אלו לרפא את נשמתינו, לחדש את נעורינו ואהבותינו, ואולי תבלינים אלו, אלו מילים שוחקות ואותם פרחים הם אותיות הפרחות, ובעצם השירה היא הנותנת מעוף לחידוש רגשותינו, אני חושב שכן הוא. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
תגובות