-         אביאל עוד לא היה מוכן לבאר את מחשבותיו בנוגע לעתידו לאודליה, וגם אנו נשמור בינתיים על סודו. על מנת להרגיש מוכן, הוא ניסה לפצוח במונולוג ארוך: "תשמעי אודליה, אני אהיה כנה לחלוטין איתך. את יודעת שלא קל לגברים לדבר על מה שהם מרגישים..."

-         דבריו נקטעו בידי אודליה שאמרה: " ´ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר´ – תגיד שלך לא קל לדבר על מה שאתה מרגיש!"

-         אביאל לא הבין את הלצתה של אודליה, והיא עצבנה אותו קלות. אביאל הישיר מבטו לעיניה של אודליה – "מה את מנסה לומר? שאני סתם ממציא את זה שגברים לא אוהבים לדבר על הרגשות שלהם?! שאני אדם מוזר בזה שקשה לי לדבר על הנושא?!" – הוא חשב לעצמו, אך כהרגלו לא ביטא את רגשותיו האמיתיים, אלא שח לאודליה: "את צודקת, לא קל לי" – "כמו שלא קל לכל גבר" חשב אביאל – "לדבר על הרגשות שלי. אבל בגלל שאת חשובה לי ואני רוצה שבאמת נשקיע לראות אם יש מצב שהקשר הזה יצליח – אני רוצה לומר לך בדיוק מה אני מרגיש."

-         "לך על זה!" – אמרה אודליה בשמחה.

-         "יש נושאים שאתה יודע שיעלו במהלך קשר, וככל שהקשר מעמיק – מספר הנושאים מתרחב. בהתחלה יש שאלות על אבא שלי, ואיך זה לחיות בצל שלו." – "בעצם אודליה בכלל לא שאלה על זה" הרהר אביאל, ומכיוון שכך הוסיף – "דברים שאת לא שאלת אותי..."

-         "מכיוון שלא שמעתי על אבא שלך."

-         אביאל חייך. "זה דבר טוב, כי השאלות האלה די נמאסו עלי. אחר כך יש שאלות לבדוק את מצב הרחפנות והחיבור למציאות שלי, כשאצלך זה התבטא יותר במעשים, שאני בטוח שנועדו על מנת לבחון אותי. הרי לא סתם הזמנת אותי לארוחת צהריים אצלך..."

-         "בוא נבהיר משהו. הזמנתי אותך לשטוף כלים ולנקות את הבית, הארוחה היתה סתם בונוס... וברצינות – אתה בטח לא אוכל כל כך טוב בישיבה, אז אם אני יכולה להאכיל אותך באוכל טעים ובריא, למה לא? אתה צריך ללמוד לצפצף על המוסכמות, כי הן באמת טפשיות."

-         "נמאס לי שהיא קוטעת אותי בכל פעם" חשב אביאל, וכהרגלו לא הביע דבר מתסכולו. "אבל היה פה מימד של בחינה שלי, ורצון שלך לראות אם אני מסוגל לצפצף על המוסכמות..." – הוא אמר.

-         "כן, עם זה אני מסכימה... ונחזור לענין הנושאים שבהם דנים כשהקשר מעמיק..."

-         "באיזה שלב הייתי?" – שאל אביאל, בעודו מהרהר: "זה מה שקורה כשהיא קוטעת לי את חוט המחשבה!"

-         "הצל של הרב אברהם יצחק..."

-         "כן..." – אביאל נזכר במהלך שהוא תכנן, והוסיף – "ואז שואלים על פרנסה עתידית ועל שירות צבאי, ומשם ממשיכים הלאה לשאלות יותר עמוקות."

-         "כמו למשל?" – הקשתה אודליה.

-         "כמו..." – אביאל ניסה להיזכר בשאלה עמוקה שהוא נשאל בעבר בידי משודכת, אולם העלה חרס בידו. – "אני לא חושב שאי-פעם הגעתי לשלב כזה, אז אני לא יודע בדיוק."

-         "אז ידעת שהשאלה לגבי העתיד שלך תצוץ מתישהו, והבנת שהיא בעיקר קשורה לפרנסה..."

-         "אמת." – אמר אביאל, בעודו חש שהוא מוכן לומר את אשר על לבו – "אבל כאן יש מימד נוסף. בגלל הטראומה שעברתי עם הדס, השאלה הזו מאוד רגישה, אז יש לי תשובה – אבל היא לא באה אצלי בטבעיות, כי אני מפחד בכל פעם מחדש שבעקבות התשובה כל הקשר יתמוסס."

-         אודליה הביטה באביאל במבט מלא חמלה, ואמרה: "אבי – תרשה לי להרגיע אותך?"

-         "אשמח אם תרגיעי אותי." – השיב אביאל.

-         "אני לא שואלת אותך מה אתה רוצה לעשות בחיים שלך, בגלל שאני מודאגת מעניני פרנסה. ברוך ד´ יש להורים שלי מספיק כסף, ואם אני אתחתן עם בן-תורה, לא תהיה להם בעיה לכלכל אותי. אז אתה לא צריך לדאוג מסינדרום הדס."

-         אביאל חש הקלה עצומה, כמו-כן הוא נהנה מהחידוש הלשונאי של "סינדרום הדס", הוא גם הבין שהעשירות של משפחתה של אודליה מסבירה צדדים רבים באישיותה, וממילא אמר: "החידוש הזה מסביר הרבה דברים."

-         "כמו מה?" – שאלה אודליה.

-         "אני חושב שבגלל שיש לך כסף רב במשפחה, יש לך בטחון עצמי מאוד גדול, ואת לא מפחדת משום דבר. אני חושב שאף בחורה אחרת לא היתה מעיזה להזמין אותי אליה לארוחת צהריים."

-         "או לבקש ממך לשטוף כלים..."

-         "כן... רק את." – אמר אביאל, ובהוציאו המילים מפיו, לא ידע אם זה נאמר לשבח או לגנאי. "כל העניין של שטיפת כלים היה ממש מוגזם" חשב לעצמו.

-         "יש בזה משהו. אני בהחלט בחורה מיוחדת, אל תחשוב שיש הרבה כמוני בעולם – לכן אני גם לא לחוצה כל כך להתחתן. אני מאוד רוצה את זה, אבל יותר חשוב לי שזה יהיה עם הבחור הנכון מאשר שזה יהיה מהר. יש לי כל כך הרבה חברות שהתחתנו כשהן עוד היו ילדות, עם הבחורים הלא נכונים, והתוצאות באמת טראגיות. אבל אנחנו סוטים מהנושא. יש לכסף גם צדדים שליליים."

-         "כגון?" – שאל אביאל, וחשב: "טוב שהיא גם מוצאת פגמים בעצמה, ולא רק יתרונות... אבל בעצם היא לא מוצאת פגמים בעצמה, אלא פגמים שנוצרו בשל המצב המשפחתי שלה. היא אי-פעם לוקחת אחריות על עצמה?!"

-         "כשיש לך שפע נרחב, את חשה צורך להצניע אותו, כדי לא להיראות מוזר מידי. אז לא אהבתי להביא חברות הביתה, כדי שלא יראו את הבית שלי, והתעקשתי שמסיבת בת-המצווה שלי תהיה צנועה, כדי שאנשים לא יפערו עיניים – והצורך הזה להיות כמו כולם הוא משתק במידה מסוימת, כי קשה לך להיות עצמך, כשאת כבולה לתחפושת."

-         כאשר אודליה אמרה את מילותיה, דמעה נצנצה בעינו של אביאל, אך מאנה לזלוג ממנה. "אני יודע בדיוק על מה את מדברת." – הצהיר אביאל – "לי יש אותה בעיה, אבל מטעם אחר. יש לי איי-קיו של 153, ואני יותר חכם מכל מי שאני מכיר. אני לא רוצה להיות ככה. אני מנסה להחביא את זה ולא להתבלט, ואני חש רגשות-אשם מתי שהדבר לא עולה בידי – ואנשים שמים לב לייחודיות שלי."

-         "זה מאוד מקשה על החיים." – הגיבה אודליה.

-         ואביאל המשיך את דבריה: "נכון. זה מונע בעדך מלפתח את היכולות האמיתיות שלך, כי אתה תמיד צריך להחביא אותם."

-         אודליה קטעה את דבריו של אביאל: "אתה תמיד חושב... אתה תמיד חושב שאתה צריך להחביא אותם."

-         "צודקת העלמה" הרהר אביאל, הנהן בראשו, ושח לעומתה: "את צודקת – אני צריך להרגיל את עצמי שזו מחשבה לא נכונה. אם הקדוש ברוך הוא חנן אותי בשכל, זה אומר שאני יכול לעזור לעם ישראל, ולהפיץ תורה ברבים. אני לא צריך להתבייש בזה, אני צריך להודות לבורא עולם על כך שנתן לי את המתנה הזאת." – אביאל נח משטף הדיבור לרגע קט, והמשיך ביישום התובנה לגבי אודליה – "ואותו דבר לגבייך – זה שיהיה יותר קל לבעלך ללמוד תורה ללא צורך להתעסק בטרדות הפרנסה, זה דבר נפלא."

-         וכהמשך הסימפוניה, אמרה אודליה: "וזה גם גרם לזה, שבלי להסס, בחרתי במקצוע מאוד מתיש ולא מתגמל מבחינה כספית, כי אני מרגישה שזה המקצוע שאני יכולה להועיל בו הכי הרבה לעם ישראל." – הפעם היה זה תורה של אודליה לעצור את דבריה, ובשורת סיום למהלך הסימביוטי סכמה – "אתה יודע – אני חושבת שזו הפעם הראשונה שחשתי שיש בינינו נקודות משותפות. איזו מין קרבה שנוצרת מהבנה הדדית."

-         אביאל לא רצה להיכנס לדיון על אודות קרבה רגשית, מה שגרם לתגובה מיידית וחד-משמעית: "בואי נחזור לדיון על מה אני רוצה לעסוק בעתיד."

-         "למה? שיחה על קרבה מרתיעה אותך?" – שאלה אודליה בהתרסה.

-         "אני בכל זאת גבר..." – הגיב אביאל מתוך שעשוע.

-         "טוב, נוותר לך הפעם. אבל יהיו פעמים שאני ארצה לדבר איתך על נושאים כאלה, ואני לא אסכים לוותר."

-         "ואת גם תרצי שאני אשטוף כלים..." – אמר אביאל.

-         "זה מובן מאליו!" – אמרה אודליה, מה שגרם לצחוק רם מפי השניים, ולשאלה המובנת מאליה מצידו של אודליה: "מה אתה רוצה בדיוק לעשות בחייך?" ***

-         "אני רוצה להיות ר"מ בישיבה גבוהה." – השיב אביאל.

-         "רק ר"מ?!" – תמהה אודליה – "למה שלא תשאף להיות ראש ישיבה?"

-         אביאל הרצין באומרו: "זה פשוט. רוב ראשי הישיבה נהיים כאלה, על ידי פילוג ישיבה קיימת, לקיחת חלק מהתלמידים והקמת ישיבה חדשה. איפה שאני חונכתי, למדו אותי ש´כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו´, ו´מי שהוא בעל מחלוקת נקרא רשע´, ולכן מרן הרב זצ"ל טבע את אמרתו המפורסמת: ´אין שום דבר המצדיק ומתיר פרודים בישראל´."

-         "אז אסור לפלג ישיבות?" – שאלה אודליה, ואביאל הבחין בסימני בלבול על פניה.

-         "לא רק שאסור, אלא שזה היסוד של הכפירה." – אמר אביאל, והמשיך וביאר: "השל"ה הקדוש כותב ש´כשיש פירוד בעם ישראל כביכול עושים פירוד למעלה´, ומכח זה תלמידו הגדול של רבי חיים מוואלאזי´ן, רבי דוד טעביל, כותב ש´עוון המחלוקת הוא עצם הכפירה באחדות ד´ ´, ולכן על ערש דווי אמר הרב זצ"ל: ´הפירוד הוא יסוד הכפירה, אין שום היתר לפירודים צבוריים בישראל.´ " – אביאל עצם את עיני בחוזקה, כאדם העומד לומר משהו שמרטיט את נימי לבו – "את מכירה את מה שהגאון מוילנא אומר על בעלי מחלוקת?"

-         "ודאי. הגאון מוילנא למד איתי ביסודי, היינו מאוד קרובים..." – השיבה אודליה באירוניה, והוסיפה מיידית – "ברור שאני לא יודעת!"

-         אביאל המשיך את דיבורו בעוד עיניו עצומות: "הגאון מוילנא אומר משהו מפחיד. הזוהר הקדוש אומר שיש חמישה מיני ערב רב, והסוג הכי גרוע נקרא ´עמלק´, והגאון מוילנא מבאר שהם בעלי מחלוקת."

-         "זה באמת נשמע מפחיד. אתה אומר שמי שמפלג ישיבה הוא מהערב רב?"

-         אביאל פתח את עיניו, ולחלוחי דמעות נכרו בהם. "אודליה, אני לא יכול לומר כזה דבר. לצערנו הרב הדבר נעשה כבר כהיתר. אני לא יכול לדבר ככה על כל כך הרבה רבנים. אני רק יכול לומר שחז"ל למדו אותנו שאסור לעשות מחלוקת, ורבותינו למדו אותנו שהמחלוקת היא יסוד הכפירה ושאין שום היתר לעשות מחלוקות בישראל, ושהגאון מוילנא אומר שמי שהוא בעל מחלוקת – ואני מבין את המושג בעל מחלוקת בתור מי שמורגל לעשות מחלוקות – הוא הסוג הגרוע ביותר של ערב רב."

-         "אז אתה לא תרצה לפלג ישיבה קיימת, אבל אתה יכול להיות ראש ישיבה בישיבה שפותחת סניף במקום אחר."

-         אביאל חשב לשנייה קלה, והשיב: "כן, אבל זה פחות מצוי. אני לא רוצה לפתח ציפיות. אם אזכה יום אחד להיות ר"מ בישיבה גבוהה, זו תהיה הגשמת חלום, אני לא צריך להיות ראש ישיבה."

-         "אבל אם באמת יש לך איי-קיו כל כך גבוה, ואתה הרי יודע להסביר דברים טוב – אתה צריך לשאוף לדברים גדולים!"

-         אביאל חשב שנית, והכריע שהצדק עם אודליה. "את יודעת מה? את צודקת. אני אנסח את הדברים מחדש. הפנטזיה שלי זה להיות ראש ישיבה בישיבה שמוקמת בהיתר, אבל אני אשמח להיות ר"מ בישיבה שהוקמה בהיתר."

-         "אני בטוחה שאתה תצליח בזה יום אחד!"

אביאל הביט באודליה במבט מלא חום, והרהר לעצמו: "אשרי שזכיתי לכך שאודליה תאמין בי".

אביאל ואודליה שוחחו עוד שעה ארוכה, ולאחר-מכן אביאל ליווה את אודליה חזרה לדירתה, ושב לישיבה.