היה לו טעם מתוק מריר

        לפרי האסור שלי.

 

אבל היה לו בעיקר

ניחוח מלוח מִבְּכִי.

 

 

של אהבה שנמסה

בקורו הלוהט של חיוך,

של אכזבה שנסחפה

אל חופי הבדידות.

 

הפרי האסור שלי,

נא אל תגלה,

הוא שוקולד.

 

והוא נמס לי בפה,

וצרב לי בחזה

את זכרך, לעד.