לעיתים יש תחושה,

שאת כה רחוקה,

            ואני,

להשיג אותך משתדל,

אך את חומקת כצל,

במבטי ערפל,

המתפוגגים מול עיניי,

ובידי אין לאל.

נכשל

בחינה אחר בחינה,

בהצגת אהבה

שישנה,

חזקה ואיתנה

מעל כל שאר מחשבה,

אך תוצאתה

מפח אכזבה.

והינך שם,

עצובה

עומדת,

מתבוננת,

ונפולת הפנים,

כאילו, אין כבר תקוה,

והחיים רק נותרו,

להימרח כחמאה,

חסרי חשיבות

עם ריבה מתוקה

מתוקה

ודביקה.

מה לעשות?

אני נועָץ.

רק חיוך

כן ואמיתי.

רק דמעה,

עצובה משמחה,

וחיבוק

אוהב ונזקק,

ונשיקה

רכה וחמה.

לקבל אהבה,

להיזקק לה בלי די,

להיצמד

כאילו,

אין מפלט מלבדה.

כאילו היא

המציאות היחידה.

להתמסר,

ללא דין וחשבון

לחלום,

לאדם החובק,

לבעלך האוהב,

ומשתפר לך

בלי קץ ובלי גבול,

ואוהבך

עד כלות נשמתו,

עד הישרפה

בלהבות האש של עינייך,

החורכות לעיתים אכזבתן.

והיא

נקטרת,

מובכת

על מזבח החמלה,

ונכבית.

טובעת בים דמעותיה,

נחנקת

משתעלת,

וצוללת שוב

עד קרקעית,

לנסות שלא לעלות

להתמודד

עם בושת מתנה,

אך אינה מסוגלת

עוד היא שואפת

להחזיר התקוה,

ללמד התשוקה,

התלות היפה

שיש לאיש באשה

ושל אישה

בבעלה.

שלא לעמוד עוד,

זעופה,

על קבלת מתנה,

שחינם לה ניתנה

ללא בדלה של תמורה,

ובכיסוף נתקבלה

בתקוה

שגם לה

ישנו צד הנאה.

כי, אוהבך אני

אוהבך הפשוט,

עבד מילותייך,

חרוף דברייך,

חסיד אמרייך,

ממתין

בנשימה חנוקה

ששלי תהיי,

בליבך,

תתמסרי

עד שתגעי

בעונג נשמתך,

ותתני

לכל ליטוף על לחייך

ללטוף לעומק נפשך.

ממתין,

שתדעי, בכל

נים של ליבך,

שאותך אני אוהב

ורוצה בטובתך,

בשמחתך,

ואושרך

המוחלט.